מלאכת שלמה על משנה ערכין ט:ב

1מכרה לראשון במנה וכו' ביד שם סימן ט"ז י"ז י"ח. ושנויה היא בת"כ פ"ה דפ' בהר סיני:

2שנאמר לאיש אשר מכר לו רש"י ז"ל נראה דגריס לאשר מכר לו:

3שנאמר לאיש לאיש אשר בתוכה מיתורא דאיש קא דריש דה"מ למיכתב והשיב את העודף לאשר מכר לו הרא"ש ז"ל. והוסיף בתוס' יום טוב מדכתיב לאיש כלומר האדון בעל השדה כמו אישי כ"ג שפירושו אדוני ע"כ. וסתם מתני' רבי היא. ור' דוסתאי בן יהודה פליג עליה ואיהו נמי דריש לקולא דבין מכרה לו במנה והשביחה מאליה ועמדה על מאתים או שמכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה אינו מחשב אלא במנה ואיכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר פי' שמכרה לו במאתים וזול ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני. לר' דוסתאי יהיב מאתים ממה נפשך דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא ובגמ' בעי ומנלן דדרשי' לקולא ומשני דיליף לה מעבד עברי וכו' כדפי' רעז"ל. ובגמ' בעי עבד עברי גופיה מנלן דדרשינן לקראי דכתיבי גביה לקולא הא מצינן למידרשינהו נמי לחומרא דאיכא למימר כי השביח העבד מנין שאין מחשב אלא במאתים ת"ל לפי שניו והיינו חומרא ומסיק רב נחמן בר יצחק מדכתיב גבי עבד עברי אם עוד רבות בשנים וכתיב ואם מעט נשאר בשנים וה"ל למיכתב אם עוד רבות שנים מאי בשנים אלא ה"ק קרא נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני:

4לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב. והה"נ אפכא אלא אורחא דמילתא נקט תוס' ז"ל. והוסיף בתוס' יום טוב והיינו דכתב הרמב"ם ז"ל שם פי"א דהלכות שמטה המוכר שדה אחוזה והי' לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדהו שמכר אין שומעין לו שנאמר ומצא וכו' ע"כ:

5יִלְוֶה ויגאל בנקודת חירק תחת היוד של מלת ילוה. בפי' רעז"ל ומצא משמע שמצא דבר וכו' אמר המלקט ובגמ' פריך למימרא דמצא השתא משמט ורמינהו ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן אמר ראב"י אם משיצאת האבן מתחת ידו הוציא הלז את ראשו וקבלה פטור אלמא מצא דאיתיה מעיקרא משמע ומשני רבא הכא מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא הכא מצא דומיא דהשיגה ידו מה השיגה ידו השתא דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו אף מצא נמי השתא והכא מצא דומיא דיער מה יער מילתא דאיתה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתה מעיקרא. עוד בסוף פי' רעז"ל יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה. אמר המלקט דאמר קרא ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו וגומר רבויא דגאול יגאל מלמד שלוה מאחר וגואל ושאם ירצה יגאל לחצאים א"ר שמעון מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאים אבל מקדיש שדה אחוזה הואיל שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לכהנים יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאים. ולרש"י ז"ל מתניתין ר"ש היא אבל תוס' ז"ל הוכיחו מפ"ק דקדושין דאתיא אפילו כרבנן דמודו במקדיש שדה אחוזה דלוה וגואל לחצאין ולא פליגי עליה דר"ש בסתמא דחדא ברייתא כמו שנכתוב בסמוך אלא במוכר בית בבתי ערי חומה שאינו לוה וגואל לחצאין. וכן כתב רביני אליקום ז"ל אהא דמקשה בגמ' תני חדא לוה וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל לחצאין לא קשיא הא רבנן הא ר"ש פי' הא דתני לוה וגואל לחצאין ר"ש היא דאמר לפי שמצינו מקום שהורע כחו בענין אחד יפה כחו בענין אחר ה"נ במוכר בית בבתי ערי חומה הואיל והורע כחו שאם הגיע יום שנים [עשר] חדש ולא נגאל היה חלוט לו ללוקח יפה כחו בענין אחר שלוה וגואל והא דתני אינו לוה וגואל היינו רבנן דפליגי עליה דר"ש דלית להו לפי שמצינו עכ"ל ז"ל:

6ובהקדש מותר בכולן זה חומר וכו' ביד פ"ה דהלכות ערכין סימן ב'. ופי' הרגמ"ה ז"ל ובהקדש במקדיש שדהו בשעת היובל מותר בכולן למכור ברחוק ולגאול בקרוב ולמכור ברע וגואל ביפה לווה וגואל לחצאין ואע"ג דתנן לעיל בפ' אין מקדישין ואם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו ה"מ דאין שומעין לו לגאלה ליתן סלע ופונדיון לכל שנה אבל אם נותן חצי הפדיון ביחד ולבסוף חצי האחר מותר והיינו דקאמר ובהקדש מותר לגאול לתצאין עכ"ל ז"ל:

7זה חומר שרשאי לעשות כל אלו להוציא מיד הקדש: