מלאכת שלמה על משנה עבודה זרה ב:א

1אין מעמידין בהמה וכו' לשון רעז"ל עד ופעמים שאינו מוצאה ורובע את הבהמה. אמר המלקט ואפילו מוצאה נמי דחביבה עליהם בהמתם של ישראל יותר מנשותיהם וכתבתיו כבר לעיל פ"ק סימן ו'. והכא ג"כ ודאי בכל עו"ג מיירי אפילו שאינם עובדי ע"ז. ומה מאד נפלאתי ותמהתי על שמצאתי כתוב בטור יו"ד ריש סימן קנ"ג אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי ע"ז דמה שייך בזה עובדי ע"ז הא אפילו שאינם עע"ז לענין זה הכל שוין וכן כתב ג"כ ברא"ש סי' קנ"ד עובדת גילולים לא תילד לישראלית בינה לבינה מפני שחשודה על שפיכות דמים ע"כ. והא דתנן דחשודים על הרביעה היינו דוקא בבהמה דישראל כדכתבינן בפירקין דלעיל אבל שלהן אין לחוש לרביעה לא לזכר ולא לנקיבה דעו"ג חס על בהמתו שלא תעקר וזכר נמי שלא יוכחש בשרו הלכך לוקח מהם בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע ור' פדת אוקי למתניתין דחייש ארביעה כר' אליעזר דאמר בריש שני דמסכת פרה דפרת חטאת אינה נלקחת מן העו"ג וברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן כרבנן דמכשירין גבי פרה:

2מפני שהן חשודין על הרביעה הגי' הררי"א ז"ל על הבהמה. וכתב הר"ן ז"ל ומסתברא דה"מ דאין מעמידין בהמה וכו' במקומות שהעו"ג חשודין על הרביעה א"נ בסתם עו"ג אבל כגון נכרים שבמקומות הללו שאינם חשודין בה ואדרבה מכין ועונשין עליה מותר ע"כ:

3ולא תתייחד אשה עמהם משום ערוה אבל משום שפיכות דמים ליכא למיחש דאשה כלי זיינה עליה דודאי לא יהרגנה כיון שבא עליה. ואיתא בתוספות פ' שני דכתובות דף כ"ו ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ'.) ובגמרא בעי רבינא למימר דדוקא לכתחילה לא תתייחד אבל בדיעבד אם נתייחדה לא מיתסרא מספק על בעלה ודייק לה מדהכא קתני לא תתייחד אשה עמהם ואילו בפ' שני דכתובות תנן האשה שנחבשה בידי עו"ג ע"י ממון מותרת לבעלה אלא לאו ש"מ שאני לן בין לכתחילה בין לדיעבד ודחי לה ממאי דילמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו טעמא דשריא לבעלה דמתיירא עו"ג משום הפסד ממונו דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי תדע דמשום הפסד ממון הוא דשריא דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו חיישינן שמא נבעלה לאחד מהם ברצון אי אשת ישראל היא או אפילו באונס אי אשת כהן היא ותו לא מידי פירוש דודאי הפסד ממון שאני אבל יחיד בעלמא אימא דאסור אף בדיעבד. וביד פכ"ב דהלכות איסורי ביאה סימן ד' ה' ז':

4ולא יתייחד אדם עמהם וכו' ביד פי"ב דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן ז'. ובטור יו"ד סי' קנ"ג וסי' קנ"ד ובא"ה סימן כ"ד:

5בת ישראל וכו' ביד פ' ט' דהלכות עכומ"ז סו' י"ד:

6בת ישראל לא תניק בנה של נכרית בירושלמי מפרש מפני שנותנת לו חיים א"ר יוסי הדא אמרה שאסור ללמדם אומנות כהדא תרתין אומנין בגירו זאגייא וקובטריא זאגייא לא אלפין וקמון קובטריא אלפון ואתעקרון עכ"ל ז"ל. ומדקאמר מפרשינן בברייתא בגמרא מפני שמיילדת בן לע"ז שמעינן מינה דלא גרסינן לה במתני' וכן בירושלמי בהרי"ף ובהרא"ש ז"ל נמי ליתיה. ואיתיה להאי בבא בירושלמי פרק ארבעה וחמשה. ואסיקנא בגמרא דבשכר מותר משום איבה ושמעינן מינה דכ"ש לרופא שהוא מרפא לכל שהוא מותר לרפאות לעו"ג כדי שתתעבר דאם אינו מרפא אתהן הוי להו איבה טפי ואני ראיתי את הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שנתעסק במלאכה זו אצל הנכרית בשכר עכ"ל תשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"כ:

7ברשותה בילמדנו ריש פרשת ואלה שמות מאי ברשותה אוכלת מתחת ידה ומניקתו ע"כ. בסוף פי' רעז"ל אבל בינה לבינה לא שחשודות על שפיכות דמים שמא תהרגנו. אמר המלקט ור"מ פליג עלייהו דרבנן דאפילו אחרים עומדים אסור דזימנין שמנחת ידו על מוח של תינוק והורגתו ולא מינכר:

8אבל עו"ג מניקה בנה של ישראלית חכמים בברייתא סברי דדוקא בזמן שאחרים עומדים על גבה ור"מ סבר אפילו אחרים עומדין על גבה נמי לא דזימנין דשייפא ליה סמא דמותא לדד מאבראי וקטלה ליה והעלה הר"ן ז"ל דמתניתין דשריא לעו"ג להניק בנה של ישראלית מיירי במקום סכנה ומש"ה שרי דכן משמע בירושלמי דגרסי' התם אבל עו"נ מניקה בנה של ישראלית דכתיב והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. תני יונק תינוק מן העו"ג ומן בהמה טמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום יונק שקץ ולא משום טומאה אלא מתניתין דהכא דומיא דההיא דבהמה טמאה היא דמקמינן לה התם משום סכנה כלומר דליכא מניקה ישראלית ולא בעי אומדנא דסתם תינוק הוא מסוכן אצל חלב דהא אמתניתין דהכא מייתו לה. אבל הרשב"א ז"ל [כתב] דמדינא חלב העו"ג מותר דכיון דאסיקנא בפ' אע"פ דחלב מהלכי שתים מותר מנא תיתי שיהא יותר אסור חלב עו"ג מחלב של ישראלית אלא לפי שממדת חסידות הוא שלא להניק מחלב עו"ג שלפי שטבען של ישראל רחמנים וביישנים אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן מש"ה עריבו לה עו"ג בהדי בהמה טמאה אבל לא שיהא דינם שוה שבהמה טמאה אסור מן הדין ועו"ג אינה אלא ממדת חסידות וה"נ מוכח במדרש ואלה שמות רבה דאמרינן וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות וכי אסור היה לו למשה ליינק מחלב עו"ג לא כן תנינא אבל עו"ג מניקה בנה של ישראלית ברשותה אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן ולמה פסלם אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמו יינק דבר טמא והיינו דכתיב את מי יורה דעה וכו' עכ"ל ז"ל בקיצור. ואני המלקט מצאתי בתשובות הרשב"א ז"ל סימן קכ"א וז"ל שאלת עוד הא דתנן במתניתין עו"ג מניקה בנה של ישראלית ברשותה וקתני בברייתא עו"ג מניקה בנה של ישראלית בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינו לבינה אנן כמאן נקטינן אי כמתניתין דשריא ברשות של ישראל או כברייתא דבעו אחרים עומדים על גבה. תשובה דא ודא אחת היא דכל שברשותה של ישראלית אחרים עומדין על גבה קרינן ליה וכדתנן בעיר שכולה עו"ג אסור עד שיהא יושב ומשמר אע"פ שיוצא ונכנס מותר אלמא נכנס ויוצא כיושב ומשמר על גביו קא דמי מאי אמרת שאני הכא דתינוק מונח בידה ואפשר דמזקא ליה ביני ביני לא היא דההיא סברא דאביי היא התם בריש פ' הכל שוחטין ופליג אדרבא בההיא כדאמרינן התם אביי לא אמר כרבא התם לא נגע הכא נגע ואנן קיימא לן כרבא דאלמא אף במה שבידו כל שנכנס כיושב ומשמר על גביו דמי ותדע לך דאם איתא דברייתא פליגא אמתניתין לא הוה שתיק גמרא מלאקשויי ולימא והתניא וחכמים אומרים עו"ג מניקה בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה אלא ודאי מדלא אקשינן עלה דההיא כדמקשינן אמילדת מדתניא בברייתא מילדת יהודית את הארמית בשכר ש"מ דבהא מתניתין וברייתא כי הדדי נינהי ע"כ: