מלאכת שלמה על משנה בבא בתרא ה:ז

1משך ולא מדד פרק הנושא אשה דף ק"ג:

2מדד ולא משך תוס' פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"א.) ופי' הרמב"ם ז"ל ואמרו משך ר"ל מר"ה לרשותו או לסמטא ע"כ. ופי' רשב"ם ז"ל סמטא היינו שביל של יחידים ואני שמעתי כניסה בולטת מר"ה ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם כחצר השותפים דאינו עשוי להילוך בני ר"ה ומוכח בגמרא דרך משיכה מהניא אפילו בכליו דמוכר. בפי' רעז"ל אבל משיכה בר"ה לא מהניא אע"פ שלא מדד וכגון כו'. אמר המלקט מלת מהניא היא סוף דבור ומלות אע"פ צריך למחוק אותן ותחלת הדבור צריך להיות כך ולא מדד קנה וכגון שפסק וכו'. גם באותו דבור צריך להיות אבל לא פסק לו הדמים אע"פ שמדד ומשך לא קנה וכו':

3אם היה פקח שוכר את מקומן לפי דרכנו למדנו מזו המשנה סחורה שלא יוכל המוכר לחזור והרי לך עושר למוד מלשון חכמים במשנתנו הכי אמר רב הונא בכתובות פ' הנושא אשה. וכתב רש"ל ז"ל שם פ' הנושא דדייק לה מדקתני ואם הי' פקח לגבי לוקח ולא אמרו פקח לגבי מוכר שאם פקח הוא לא ימדוד במקומו של לוקח או לא ישכור לו מקומו אלא שכוונו לדבר בלשון עושר כלומר בזה שהמוכר לא יוכל לחזור א"כ ירויח הלוקח וזהו עושר והמוכר ג"כ אינו מפסיד שהרי מכר בשויו הראוי מתחלה לאפוקי אפכא שמרויח המוכר ומפסיד הלוקח שהרי קונה בשער היוקר ומש"ה לא דברו אלא בלוקח שהוא עושר דאי לא תימא הכי מאי עושר איכא בזה שאין יכול לחזור וכי לא נמצא בתלמוד יתר דיני מקח וממכר שהן תועלת לענין חזרה ולשאר מיני תועלת בפ' הזהב ובכמה דוכתי בבבא בתרא ע"כ בקיצור:

4עד שיטלטלנו דהיינו הגבהה דכיון דאין דרך פשתן לעשות משאות גדולות משום שמחליק הלכך לא מהניא בי' משיכה ובעי הגבהה אבל ברישא גבי פירות דרך לעשות משואות גדולות וקטנות. ומיהו רישא דמתניתין דקתני משך ולא מדד קנה אע"פ שלא הגביה מיירי במשאות גדולות ור"ח מפ' דאע"ג דגם פשתן עושין ממנו משאות גדולות אפ"ה לא קני לי' במשיכה כיון שאם ימשך מתנתק אין דרכו להמשך לפיכך קני בטלטול. והרמב"ם ז"ל מפ' בפ"ג מהלכות מכירה דשאני פשתן דמשתמיט צ"ל שאפשר לשומטו מעט מעט ולהגביה ואין בו טורח ולא אמרו משואות גדולות שאין צריך בהן הגבהה אלא כגון טעון של אגוזים או פלפלין או שקדים והי' גדול שאין אחד יכול להגביה ואם יתירו יתפרד ויהי' לו בו טורח גדול ע"כ:

5ואם הי' במחובר וכו' ירוש' פ"ק דקדושין ובר"פ חזקת. וביד ספ"ג דהלכות מכירה ובפ"ד סימן ה' ו'. ובטור ח"מ סימן ר':