מלאכת שלמה על משנה בבא בתרא ז:א

1האומר לחברו בית כור וכו' עד סוף הפרק פכ"ח דהלכות מכירה גם בטור ח"מ סימן רי"ח:

2בית כוד עפר הראוי לזריעה משמע אבל אם אמר בית כור סתם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט כן פי' רשב"ם ז"ל אבל תוס' ונמוקי יוסף ז"ל פירשו דנקט עפר לרבותא דסיפא דאפ"ה פחות מעשרה טפחים נמדדין עמה ע"כ וכן ג"כ פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו וכתב עוד וי"ל דרך הלשון כך הוא וה"ה לבית כור ודייקא נמי דקתני ואם אמר לו כבית כור ולא קתני ואם אמר לו כבית כור עפר ע"כ משמע שהיא ז"ל לא הי' גורס מלת עפר בסיפא גבי כבית כור אבל כל המפרשים נראה דגרסי לה וביותר רשב"ם ז"ל כמו שאכתוב פירושו בסמוך:

3היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים אינם נמדדין עמה. וכגון שרחבים ד' טפחים על ד' טפחים ובפרק האומר דקדושין אמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראו כשנים וכשלשה מקומות. מה שאינו כן גבי מקדיש כדמפורש ברפ"ז דערכין ואשה כהקדש כמו שכתבתי שם פ' האומר בסימן ג':

4כבית כור משמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ומיהו אי הוי יותר מד' קבין אין הלוקח מקבל דלהכי אהני מאי דא"ל עפר דראוי לחרישה וזריעה בעינן כן נראה בעיני רשב"ם ז"ל. וז"ל נמוקי יוסף ז"ל האומר וכו' ודאי אין משנתנו מיירי במוכר בית כור מסויים לעצמו דא"כ הא קיימא לן דבית כור סתם כאומר הן חסר הן יתר והגיעו וא"כ נקעים אלו יהי' כפחת ויהי' הכל שלו והמקח קיים ולא איירי נמי באומר בית כור זה דא"כ הא סבר וקביל כמות שהוא ואפילו פיחת אלא ודאי מיירי במוכר בית כור אחד משדה גדולה שיש לו במקום פלוני והוא יכול להשלים ולהכי קתני אין נמדדין עמה כיון שאין בטלין בהדי שדה דל"ד דהתם לא מכר שיעור ידוע אלא הבית וכל שהוא בטל לגבה בכלל:

5אין נמדדין בכלל השיעור ונותן לו מדתו בקרקע אחר ולפיכך נראה מה שפירש הראב"ד ז"ל שנקעים וסלעים יהיו למוכר ול"ד ליציע פחות מד' אמות שבטל בהדי בית דהתם הבית אינו נמכר במדה ע"כ אבל להרמב"ם ז"ל הני נקעים וסלעים דאין נמדדין עמה הם של לוקח בלא דמים ולרשב"ם ז"ל הם של מוכר וכן הסכים הרא"ש ז"ל בתוי"ט בשם נמוק"י: