מלאכת שלמה על משנה בבא קמא ט:ב

1גזל בהמה והזקינה. ובגמ' מפר' רב פפא דלא הזקינה ממש אלא אפי' כחשה כחש כעין הזקינה דלא הדר בריא משלם כשעת הגזלה אבל כחש דהדר בריא אומר לו הש"ל. ובירושלמי רב הונא אמר בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין אומר לו הש"ל שמואל אמר אפי' גזל עגל ונעשה שור אומר לו הש"ל. תני רב קרנא ואפי' גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' עגל ע"כ משמע דפליגי אתלמודא דידן מימרא דר' אילעאי דאייתינן לה לפטורא מד' וה' מרבויא דזה הכלל דמתני' דלעיל בסמוך וכדכתיבנא:

2ר"מ אומר. וכו' פ' השואל דף ק' ותוס' פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ה.) והלכה כר"מ דמתני דהיינו רבנן דברייתא אבל ר"מ ס"ל דעבדים לא הוקשו לקרקעות לא לענין גזל ולא לענין שבועה דס"ל דנשבעין על העבדים כדכתבי' פ' שבועת הדיינין ומפכינן מתני' מקמי ברייתא וכי לא מפכינן מתני' מקמי ברייתא חדא מקמי חדא אבל חדא משנה מקמי תרתי ברייתות מפיך רב בגמ' וכיון דמפיך מתני' ה"ל למימר הלכה כרבנן אלא ה"ק למאי דמפכיתו ותניתו הלכה כר"מ וכן בירושל' אמר אבוי ושמואל בר אמי בשם רב יהודה הלכה כר"מ ע"כ:

3פירות והרקיבו כשהרקיבו כולן אבל הרקיבו מקצתם אומר לו הש"ל כך נלע"ד שצ"ל בפי' רעז"ל דהכי מוכח בגמ' וכן מבואר ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל גם ביד ובכל הפוסקים וז"ל נמקי יוסף ז"ל הרקיבו מקצתן כיון דאורחייהו בהכי כהיזק שאינו ניכר חשבינן להו ואומר הש"ל והוי כחמץ בפסח ובכל הני דסיפא דמתני' ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי ע"כ. אלא דקשה לע"ד כי היכי דפריך בגמ' מפירות והרקיבו דבמתני' קתני משלם כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל ומשני לה אמאי לא פריך נמי מיין והחמיץ דבמתני' קתני משלם כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל דהתם משמע דלא שייך לשנויי כאן כשהחמיץ כולו וכאן כשהחמיץ מקצתו אלא אם גזל שני כדים או שנאמר דיש לחלק בין החמיץ הרבה להחמיץ קצת ודוחק לומר דיין והוחמץ דבמתני' כשהוקר החומץ ועמד על דמי היין או יותר ומש"ה משלם כשעת הגזלה ולפעמים מרויח הגזלן וברייתא מיירי כשהחמיץ והוזל שירד מערכו ומש"ה אומר לו הש"ל דמ"מ אי איתא בגירסת הברייתא ליין והחמיץ אומר לו הש"ל כדמוכח מן הסימן שעשו בעלי התלמוד עלה דברייתא קשה דאמאי לא פריך עלה ומשני כדכתיבנא ואפי' ביד לא ראיתי שעשה שום חלוק וצ"ע לע"ד ומפי' נמקי יוסף ז"ל ג"כ משמע דלא הוה גריס בברייתא יין והחמיץ שזה לשונו ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן מיירי שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ ע"כ:

4גזל מטבע ונסדק. אמר רב הונא נסדק נסדק ממש נפסל שפסלתו מלכות רב יהודה אמר פסלתו מלכות היינו נסדק אלא ה"ד נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת שיכול לומר לו לך והוציאו שם ופריך רבה עליה דרב יהודה הרי תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח דכי פסלתו מלכות דמי וקתני אומר לו הש"ל א"ל התם לא מינכרא הזיקא דלא נשתנית מראיתו משאר חטים הכא מינכר היזקא שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאין עכשיו כשגזלה ממנו היו כל צורות המדינות שוות. וכתבו תוס' והרא"ש ז"ל והלכה כרב הונא מתלת טעמי חדא דהוי רביה דרב יהודה ועוד דרב ושמואל ס"ל כותיה וכן רבה דאמר לקמן בשמעתין השף מטבע של חברו פטור כי מחייא בקורניסא סבר כרב הונא דאי פסלתו מלכות הוי כנסדק כ"ש מחייה בקורניסא אבל בנמקי יוסף ז"ל כתוב והלכה כרב יהודה וכן הוא בהרמב"ם ז"ל וכמו שפירש הרב רעז"ל:

5יין והחמיץ נשתנה ריחו וטעמו ולא מצי א"ל הש"ל נמקי יוסף:

6חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו. הכל בפירקי' דף ק"ה דייק טעמא דאומר לו הש"ל דאיתיה בעיניה הא ליתא בעיניה אע"ג דהשתא לאו ממונא כיון דמעיקרא ממונא בעי שלומי. ובגמ' מוקי רב חסדא למתני' כר' יעקב דבאיסורי הנאה נמי אומרים הש"ל פי' כגון חמץ בפסח דמתני' ורבה סבר דכ"ע סברי אומרים באיסורי הנאה הש"ל וההיא ברייתא דפליגי בה ר' יעקב ורבנן בשומר שהחזיר שור לבעליו אחר שנגמר דינו לסקילה דלרבנן אינו מוחזר ולר' יעקב מוחזר פלוגתייהו בגומרין דינו של שור שלא בפניו של שור שאין צריך להביאו לבית דין דלרבנן אין גומרים ולר' יעקב גומרים ומצי למימר ליה אנא מאי עבדי ליה ותנ"ה דרבנן נמי ס"ל דאומרים באיסורי הנאה הש"ל וגם בשור הנסקל קודם שנגמר דינו אבל לא לאחר שנגמר דינו וא"ל רב חסדא לרבה בר שמואל שהביא זו הברייתא אי משכחת לבני הישיבה לא תימא להו האי ברייתא ולא מידי משום דחדו דמשכחו תיובתא למילתי ופי' רש"י ז"ל אבל סיפא דמתני' ודאי ר' יעקב היא ולא רבנן דקתני או שהיתה יוצאה להסקל אומר לו הש"ל ע"כ. אבל תוס' ז"ל בספ"ד וה' כתבו דלפי' רש"י ז"ל דהתם דפירש דפלוגתא דרבנן ור' יעקב היא כשהשומר התפיסו לשור בידים ליד ב"ד אז בלבד אמרו רבנן דאינו יכול לומר הש"ל כיון שהוא התפיסו דאי לאו דאתפסיה לא היה נסקל דס"ל לרבנן אין גומרין דינו של שור אלא בפניו ור' יעקב ס"ל אע"ג דאתפסיה אומר לו הש"ל דס"ל דלאו מידי אזקיה בתפיסתו בידו דאע"ג דלא אתפסיה ב"ד היו גומרין דינו של שור שלא בפניו דשור לא בעל טענה הוא דליבעי דינו בפניו ולפי פי' זה אפי' בבא דאו שהיה יוצא ליסקל יכול להיות כרבנן נמי וכגון שתפסוהו ב"ד מאליהם אלא שרש"י ז"ל שפירש דלא אתיא האי סיפא רק כר' יעקב טעמיה משום שרוצה דבבא דשור היוצא ליסקל דמתני' בתפיסה בידים דומיא דברייתא דהיינו בהתפיסו בידים ע"כ ולר"י ז"ל שם פי' אחר בההיא סוגיא ומשמע דגם לאותה שטה סיפא דמתני' דלא כרבנן. ונעבדה בה בדלי"ת צ"ל. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ונעברה ברי"ש:

7או שנפסלה מע"ג המזבח. גמ' אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימא קיימא דלא עבד ולא מידי דכולהו שורים לאו לגבי מזבח קיומי וכתבו תוס' ז"ל והא דתנן גזל בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מע"ג המזבח אומר לו הש"ל ונפסלה היינו שנפל בה מום דאי נרבעה היינו שנעבדה בה עבירה ומשמע דוקא שנפסלה מאליה אבל הטיל בה מום בידים חייב וי"ל דמתני' מיירי בבהמה קדושה דודאי לגבי מזבח קיימא עכ"ל ז"ל. בפי' רעז"ל שנפסלה למזבח במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין. אמר המלקט איני יודע מנין לו זה החילוק אע"ג דאיכא למימר דדומיא דכל הני קתני אלא שכן ג"כ פירשו רש"י ונמקי יוסף ז"ל וז"ל שנפסלה מע"ג המזבח במום שאינו ניכר כדוקין שבעין פטור דכל בהמות לאו למזבח קיימי עכ"ל. ונראה שהם ז"ל חולקי' על פי' תוס' ז"ל שכתבתיו בסמוך: