מלאכת שלמה על משנה בבא קמא ט:א

1משלם כשעת הגזילה דשנוי קונה. ובגמ' איכא תנאי טובא דס"ל דשנוי איני קונה. וכתבו תוס' ז"ל ומדתנא במתני' עצים ועשאן כלים שמעינן דשפוי לא מיקרי שנוי אם לא שנקרא שם כלי כל דהוא עליו או ששמו משתנה באותו שפוי כמו כשורי ועבדינהו קצצייתא פי' קרשים אבל שפוי בעלמא שאין שמו משתנה בשפוי זה לא חשיב שנוי ע"כ. ונראה דהא דנקט לאשמועי' עצים דשנוי קונה גבי גזלה ולא תנייה גבי גנבה משום דעיקר לישנא דקרא דמיניה שמעי' דשנוי קונה הוי מקרא דכתיב והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי לשלומי כך נלע"ד. ובגמ' פריך עצים ועשאן כלים אין שיפן לא צמר ועשאן בגדים אין לבנן לא ורמינהי גזל עצים ושיפן אבנים וסתתן צמר ולבנו פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה ותירץ אביי דתנא דידן קתני שנוי דרבנן דהדרא וכ"ש שנוי דאורייתא דמתני' מיירי בגזל נסרים משופים ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שנוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחלה ואפ"ה קני וכ"ש עצים ושיפן דהוי שנוי גמור ומדאורייתא קני וכן נמי צמר דמתני' מיירי בצמר טווי וארגו דעשאו בגדים דאיבעי סתר ליה והוו חוטין כדמעיקרא ואפ"ה קני ותנא דברייתא שנוי דאוריית' דלא הדר קתני אבל שנוי דרבנן לא קתני. ורב אשי תירץ דלעולם תנא דמתני' נמי שנוי דאורייתא קתני ודקשיא לך משפוי ולבון קנה וכלים ובגדים למה לי מתני' ה"נ קאמר עצים ועשאן כלים דהיינו בוכני לכתוש בו דליכא חקיקה אלא שפוי צמר ועשאן בגדים דהיינו נמטי פי' לבדים דאין מלבנים אותם כצמר ונמטי אין הצמר חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה. והדר פריך ולבון מיהא שנוי הוי בתמיה והתנן בפ' ראשית הגז לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב דלא הוי שנוי ואביי אוקי לההיא כרבנן ומתני' וברייתא דהכא אליבא דר"ש דאמר בברייתא דליבון הוי שנוי ורבא אמר הא והא ר"ש ולא קשיא ההיא דראשית הגז בנפוץ בעלמא ומתני' וברייתא דהכא בדסרקה סרוקי במסרק ור' חייא בר אבין אוקי למתני' בדכברה כברויי בגפרית להתלבן יפה דהוה שנוי וההיא דראשית הגז כגון דחוורה בעלמא ופרכינן תו השתא ומה לר"ש אפי' צבעי' שמענא ליה בברייתא אחריתי דלא הוי שנוי דתניא וכו' לבון מי הוי שנוי ותירץ אביי דההיא ר"ש בן יהודה משום ר"ש היא כדקתני בה בהדיא ומתני' וברייתא רבנן אליבא דר"ש רבא אמר לעולם לא פליגי רבנן עליה דר"ש בן יהודא ושאני צבע מלבון משום דצבע יכול להעבירו ע"י צפון אבל לבון לא הדר לברייתו וכי קתני התם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ואוקימנא כדברי הכל בקלא אילן דלא עבר:

2גזל פרה מעוברת וכו' משלם דמי פרה העומדת לילד. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונה ליגזז וכתב פי' כמה שוה פרה מעוברת למי שקונה אותה שתלד שקונה אותה ביוקר בשביל העיבור פרט למי שקונה אותה לשחיטה שפוחת ממנה בשביל העיבור וכן רחל טעונה ליגזז נאה יותר מלשחיטה עכ"ל ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל בקצור וגם נראה אע"ג דקאמר דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה ליגזז דמשמע דשמין הפרה כמה היתה שוה רגע אחד קודם והרחל סמוך לגיזתה והכי הוה מסתבר שהרי גזלה מעוברת וטעונה ואין כאן שנוי אלא הלידה והגיזה עד שעת השנוי היה ברשות הנגזל וברשות הנגזל השביחה ומיהו אינו משלם אלא כמו שהיו שוין בשעת הגזילה דכל היכא דקנה גוף הגזילה בשנוי אינו מחייב לשלם אלא דמי חזרת השומא כשעת הגזלה והכי כייל בסיפא זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה קאי אכולהו באבי דמתני' דכולהו שוין לענין זה שתהא שומא כשעת הגזלה ואע"ג דאם הוציאה הנגזל מן הגזלן קודם לידה וגזיזה היה נוטל בהמתו כמות שהיא דברשותיה אשבח ולא נשתנית ביד הגזלן השתא מיהא דילדה וגזזה ונשתנית הגזלה משלם כשעת הגזילה וכל השבח שהשביח משעת הגזלה ואילך הוו של גזלן. ול"ד להא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שרא זוזא ולבסוף שויא ד' תברה או שתייה משלם ד' משום דברשות הבעלים אייקר דהתם איבדה מן העולם דבאותה שעה נעשה גזלן אבל היכא דהגזילה בעולם אלא שנשתנית וקנאה באותו שנוי משלם כשעת הגזלה וה"ה אפי' לא ילדה נמי משלם כשעת הגזלה ולא כמו שהיתה שוה מידי דהוה אגזל טלה וגזלו זמן מרובה עד שנעשה איל דאילו בא נגזל והוציאו מיד הגזלן אם קודם שנעשה איל היה לוקח בהמתו כמות שהיא ולאחר שנעשה איל משלם כשעת הגזלה דהכי אמרי' לקמן דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה לאתויי דר' אלעאי דגנב טלה ונעשה איל וכו' ועוד אילו באת לומר דמשלם קודם לידה וגיזה משום דמדמית ליה לחביתא התינח גזזה דהוי כתברה אי שתייה לידה דממילא מאי איכא למימר אלא ודאי אין לדמותה לחביתא דחמרא מטעמא דפרישי' והא דקאמר דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה משום דלפעמים אדם קונה פרה מעוברת לשחיטה בשביל השליל כו' ולפי שראיתי דעות מרובות בפי' משנה זו הארכתי בפירושה:

3גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה. ואי תקשה לך למאי דפרישנא דברישא נמי משלם כשעת הגזילה סיפא מאי קמ"ל השתא מעוברת וילדה טעונה וגזזה משלם כשעת הגזלה ריקנית ונתעבר' וילדה וטענה אצלו לא כ"ש תריץ דלרב זביד איצטריך ילדה אין לא ילדה לא דשבת דע"ג גזלה דניזק הוי ולרב פפא אתא לאשמועי' דעבור וטעינת הגיזה הוי שנוי כמו הלידה והגיזה ובדין הוא דהו"ל למיתני לא ילדה אלא אגב דתנא רישא ילדה תנא סיפא נמי ילדה עכ"ל הרא"ש ז"ל בקיצור ועוד האריך ע"ש. וכתב נ"י ז"ל שכתב הרא"ה בשם רבו ז"ל דלאו דוקא דמיה ולומר שגוף הפרה קנוי לו בשנוי דלידה וגיזה לאו שנוי הוא בגוף הפרה כו' והשנוי דוקא לגבי צמר וולד הוא ולפיכך ישלם מה שהיה שוה הצמר והולד אז ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל הכי ס"ל בפ' שני מהלכות גזלה וגם רש"י ז"ל אבל הרז"ה והרא"ש והטור ז"ל ס"ל דמעוברת וילדה מיקרי שנוי בגוף הבהמה ומשלם בזה האופן שמשלם הדמים כשהיתה שוה הפרה עם הולד או הרחל עם הגיזה בשעת הגזלה ותשאר הפרה והרחל לגזלן וגם הולד וגם הגיזה הכל לגזלן משום דקננהו בשנוי ואין הנגזל יכול לומר החזר לי פרה ורחל גופייהו שגזלת ממני ושלם לי עליהן שבח העבור וטעינת הגזה רק גוף הפרה והרחל של גזלן ומשלם הדמים שהי' שוין בשעת הגזלה. ובגמ' ת"ר הגוזל רחל וגזזה וילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ. פי' דאע"ג דשנוי קונה ס"ל גבי לצבוע לו אדום דבסמוך הכא קניס ליה משום דגזלן הוא ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו ריקנית והדר משלם דמי גיזות ועובר כשהיו בשעת הגזלה ולא שבח הגזה שהשביחה אצלו ולא שבח הולד דלא קניס ר' יהודה אבל דמים שבשעת הגזלה משלם דליכא למ"ד כל הגזלנים בציר משעת הגזלה ישלמו רש"א רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף משעת הגזלה ומשלם דמים ובעי בגמ' מאי בינייהו דר' יהודה ור"ש אמר רב זביד בשבח שע"ג גזלה קמיפלגי פי' כגון שהשביחה אצלו ועדיין לא נטלה הימנו כגון ריקנית ונתעברה או טענה גיזה דר' יהודה סבר דנגזל הוי וה"ק ר' יהודה גזלה חוזרת בעיניה לבעליה בין לשבח בין לגריעות כמו שהיא בשעת תביעה בדין ור"ש סבר דאפי' שבחה עליה נוטלו גזלן דשנוי קונה ולא ישלם אלא דמיה ראשונים כאילו היא שומא אצלו בכסף ורב פפא אמר דכ"ע שבח שע"ג גזלה דגזלן הוי כוליה ובעיניה דקאמר ר' יהודה כדמעיקרא קאמר והכא למחצה לשליש ולרביע פי' כדרך מנהג המדינה ומקבלי בהמות להשביחן לזמן גדול כזה ר' יהודה סבר גזלה חוזרת בעיניה ממש למחצה לשליש ולרביע לא יהיב ליה ור"ש סבר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן. תנן גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה ילדה אין לא ילדה לא אלא הדרא בעינה בשלמא לרב זביד דאמר שבח שע"ג גזלה דנגזל הוי לר' יהודה הא מני ר' יהודה היא אלא לרב פפא דאמר דגזלן הוי הא מני לא ר' יהודה ולא ר"ש וכ"ש דכר"מ לא מיתוקמא דקתני רישא גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד וכו' ולר"מ משלם גזות וולדות כדהשתא. אמר לך רב פפא ה"ה דאפי' לא ילדה נמי כשעת הגזלה משלם והא דקתני ילדה איידי דנסיב רישא ילדה לאשמועי' דלא משלם גזות וולדות כדהשתא אלא דמי פרה העומדת לילד נקט סיפא נמי ילדה ומתני' ר' יהודה היא. תו גרסי' בגמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דבר תורה גזלה אע"פ שנשתנית חוזרת בעיניה כמו שהיא עכשיו ואפי' השביחה דשנוי לא קני שנאמ' והשיב את הגזלה אשר גזל וא"ת משנתינו דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשנוי משום תקנת השבים היא וכגון שגזל עצים משופים ועשאן כלים דה"ל שינוי החוזר לבריתו דשנוי כי האי לאו שנוי הוא אבל שנוי שאינו חוזר לקדמותו ודאי קונה בלא טעמא דמפני תקנת השבים וכדתנן בסתם משנה לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור דקניה בשנוי. וכתוב בסמ"ג עשין סי' ע"ג ומה שאומר בסמוך גבי נתן צמר לצבע ששנוי אינו קונה מפרש רבינו יעקב ששם מדבר באינו מתכוין לקנות אבל מתכוין לקנות מודה דשנוי קונה ע"כ. ה"ג זה הכלל כל הגזלנים וכו' ואית דל"ג בסוגית הגמ' זה הכלל לאתויי מאי אלא כל לאתויי מאי וכן הוא בהרי"ף וסמ"ג והרא"ש ז"ל וכתב נ"י ז"ל וז"ל כל לאתויי מאי כל דייק אבל זה הכלל הא מרבי לן יוקרא וזולא וכדאמרי' התם במסכת פסחים אילימא דמעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ד' הא תנן זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה הרא"ה ז"ל אבל תוס' שם פ' המפקיד כתבו וז"ל ואע"ג דבפ' הגוזל קמא אמרי' זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה לאתויי דר' אלעאי דאמר גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שנוי בידו וקנאם משמע דלא מיירי ביוקרא וזולא אלא בשנוי כדמיירי ברישא דמתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים היינו דוקא יתורא דזה הכלל אבל פשטא דמתני' דמשלמין כשעת הגזלה מיירי ביוקרא וזולא והתם בהגוזל נמי מייתי לה לענין יוקרא וזולא גבי אייקר כתנא דרב כהנא ובפ' כל שעה גבי לפי דמים משלם עכ"ל ז"ל. והא דתנן דמשלמין כשעת הגזלה היינו היכא דליתיה בעולם אבל אי איתה בעין בין שהוקרה או הוזלה חוזרת כמות שהיא והכי הלכתא הלכך מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא ד' והשתא שויא זוזא בין שתייה בין תברה בין אתבר ממילא משלם ד' כדמעיקרא דבחסר אפי' ב"ה דמתני' דס"פ המפקיד מודו דמשלם כשעת הגזלה כדתנן הכא במתני':