מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ח:ב

1השואל את הפרה שאלה חצי היום וכו' ע"ס סימן ג' פ"ג דהלכות שאלה ופקדון. ובטור ח"מ סוף סימן רכ"ג:

2שאלה היום ושכרה למחר תוס' ר"פ הפרה:

3שאל אחת ושכר אחת ומתה הכריח בנמוקי יוסף שהמיתה ברורה להן ואיכא נוסחאות דגרסי במתני' בהדיא ושכר אחת ומתה דמשמע שהמיתה ברורה היא ול"פ אלא אם היתה שכורה או שאולה ע"כ וע"ש. אכן הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלת ומתה:

4המשאיל אומר שאולה מתה אותה הפרה שהיא השאולה מתה דאסיפא דסליק מינה קאי אשאל אחת ושכר אחת:

5ביום שהיתה שאולה מתה קאי אשאלה היום ושכרה למחר:

6בשעה שהיתה שאולה מתה קאי אשכרה בחצי היום:

7והלה אומר איני יודע תוס' פ' בתולה נשאת (כתובות דף י"ב:)

8חייב האי מתני' לא אפשר וכו' כך צ"ל בפי' רעז"ל וכבר פי' הוא ז"ל היכי משכחת עסק שבועה ברישא דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום או שאלה היום ושכרה למחר דהיינו כגון דאמר לו שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות א"נ חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרוייהו וכו' וסיפא דשכר אחת ושאל אחת מפרש לה בגמרא כגון דא"ל שלש פרות מסרתי לך תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומתו הני תרתי דשאלה וא"ל השואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא או דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפ' כל הנשבעין ריש דף של"ב דסתם דמתני' הכא ר"מ היא דאמר במתני' דהתם חזרה שבועה למקומה וס"ל לרב נחמן דמאי למקומה דאמר ר"מ למחוייב לה משום דס"ל לר"מ הא דר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ומיהו רב נחמן לא ס"ל כר"מ אלא כר' יוסי דאמר יחלוקו דלית לי' לדר' אבא ע"כ. ודחה שם הר"ן ז"ל סברא זו ועיין במ"ש שם סימן ד' בשמו ז"ל. ומאי דמפרשי ומתו תרוייהו פי' רש"י ז"ל דאי בדקיימא חדא וקא"ל אחדא שקלה ואחת איני יודע ה"ל ההיא דמודה בה הילך ואיכא מ"ד הילך פטור משבועה ע"כ:

9השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור ואע"ג דבכל שבועות השומרים המפקיד משביעו מספק שהוא אינו יודע אם נאנסה הכא שאין יודע אם מתה השאולה אין להשביעו מספק דהוי כאילו אומר המשאיל ספק לי אם השאלתיך אם לאו שעל אותה טענה אין השואל יכול לישבע ועוד דהכא אפילו משאיל אומר ברי אמרי' דאינו נשבע אלא ע"י גלגול תוס' ז"ל. עוד בפי' של רעז"ל ומגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי ע"י גלגול דשכורה מתה. אמר המלקט כתב החכם הר"ר אפרים אשכנזי ז"ל זאת המשנה צריכה ביאור יותר ועיין בתוס' ובנמוקי יוסף ושם תמצא מבואר הכל ע"כ. והילך לשון נ"י אית ליה לאישתבועי ע"י גלגול דשכירה מתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא מצינו למימר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר תביעה אבל בגלגולין לא דהא משנה מפורשת היא לקמן שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכו' לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול והא ודאי לרב נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כי היכי דהוצרכנו לאוקומי מתני' דהכא בעסק שבועה ה"נ נוקי ההיא בעסק שבועה והיכי משכחת לה עסק שבועה בעבדים גופייהו אי אפשר דהא אין נשבעין עליהם אלא על כרחך כגון שטענו עבד בכסותו וכדאוקי רב אושעיא לקמן וכיון דמודה ליה בחד עבד וחד כסות מיחייב שבועה אכסות אחרת שאין מודה לו ואעבד ע"י גלגול ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אינו יודע משלם וכן הסכימו האחרונים ז"ל דמתוך שאינו יכול לישבע משלם אמרי' אפילו אגלגול וכן דעת מר יהודאי גאון ז"ל. ומיהו ה"מ בגלגול הבא מחמת טענת ברי אבל בגלגול הבא מחמת טענת שמא לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן מוכח מסיפא דמתני' דאמר זה אומר איני יודע וזה אימר איני יודע יחלוקו ואמאי הא יש לו לאישתבועי אם מתה כדרכה ומגלגל עליה אם היתה שכורה ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אמר איני יודע משלם וא"כ היכי תנא יחלוקו אלא ודאי מהאי טעמא הוא דיחלוקו דאילו לשלם אינו חייב כיון דאינו יכול לישבע שהוא גלגול הבא מחמת טענת שמא דאיני יודע אמרי תרוייהו וכן הסכימו האחרונים ז"ל ע"כ. ואיתא להאי בבא דזה אומר שאולה וזה אומר שכירה בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ז) ובתוס' פ"ק דמכלתין דף ה':

10ישבע השוכר ששכורה מתה פי' נמוקי יוסף דלרב נחמן מצינן לאוקומי בגמרא האי סיפא נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן וכגון שטענו שתי פרות שאולות והודה באחת וכפר באחת דהשתא ישבע שפיר משום מודה מקצת ע"כ וע"ש עוד ופי' עוד ישבע השוכר שכדרכה מתה פי' כדרכה ולא בפשיעה דאל"כ מה מרויח כשטוען שכורה מתה: [הגה"ה פי' אבל בגמרא לא הוצרך ג"כ להעמידה בכך דפשוט הוא דסיפא נמי מצינן מוקמי' לה בגוונא דאוקימנא לה לרישא אליביה דרב נחמן דהלכתא כותיה והאוקמתא שהוצרכנו לאוקומה בגמרא להאי סיפא אליבא דהנהו אמוראי דפליגי עליה דרב נחמן הוא שהביא רעז"ל אבל לרב נחמן אה"נ דמצינן לאוקומה או הכי או הכי כך נלע"ד שר"ל ועיין עוד בהרא"ש ז"ל]: