מלאכת שלמה על משנה ביצה ג:ד

1בכור וכו'. ביד פ' שני דהל' יו"ט סי' ד' ובטור א"ח סי' תצ"ח. ופי' בכור בזמן הזה שאינו נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו קדוש והשוחטו כשהוא תם שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:

2ר' יהודה אומר ירד המומחה. וכו' בגמ' בברייתא בלשון אחר דרש"י ז"ל ר' יהודה הנשיא ס"ל כר' יהודה ור"ש בן מנסיא ס"ל כר' שמעון:

3ואם לאו לא ישחוט. תוס' ז"ל הכריחו לפ' דמטעם מוקצה פליגי ר' יהודה ור"ש וס"ל לר"ש אפי' עבר ובקרו מ"מ אסור משום מוקצה ופליגי כדמפ' בגמ' ברואין מומין וגם פליגי במוקצה מיתורא דקתני אין זה מן המוכן וא"ת ומ"ש דבכל דוכתא אחמיר ר' יהודה טפי במוקצה מר"ש וי"ל דטעמא רבה אית ליה כיון דס"ל דרואין מומין בי"ט וידוע שמום קבוע היה מאתמול א"כ אין כאן מוקצה דהא מאתמול דעתיה עילויה אבל ר"ש אית ליה דאין רואין מומין הלכך לאו דעתיה עילויה מאתמול א"כ אסור אפי' אם בקרו בדיעבד עכ"ל ז"ל אבל ר"ע ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל:

4ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט וכו'. שבת פ' כירה (שבת דף מ"ו) רמי ליה אביי לרבה דר"ש אדר"ש תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש לית ליה מוקצה והתנן ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן והקשו שם תוס' ז"ל מאי קפריך הא ע"כ טעמא דר"ש לאו משום מוקצה אלא משום דסבר דאין רואין מומין בי"ט דהא ר' יהודה דאית ליה מוקצה שרי בכור שנפל לבור לירד מומחה ולראות אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט וי"ל דדייק מדלא קתני ר"ש אוסר לפי שאין רואין מומין בי"ט דהוה משמע לכתחלה אסר אבל בדיעבד מבוקר ומדקתני אין זה מן המוכן משמע דהוי מוקצה ואפי' בקרו אינו מבוקר ובהכי פליגי דר' יהודה סבר רואין מומין בי"ט הלכך לא הוי מוקצה דמיירי בנפל בו מעי"ט כדמוקי לה התם ור"ש סבר אין רואין ולכך אפי' בקרו אינו מבוקר משום מוקצה. ושני ליה רבה לאביי הכי השתא התם גבי נר אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפיל בי' מומא ואת"ל דנפיל ביה מומא מי יימר דנפיל ביה מום קבוע וא"ל דנפיל בי' מום קבוע מי יימר דמיזדקיק לי' חכם לראו' אם מום קבוע הוא אם לאו. ומשו' איזה חדוש שנתחדש פה בדברי התוס' ז"ל על מה שכתבתי בשמם בסמוך חזרתי והעתקתי דבריהם אשר שם:

5אין זה מן המוכן. מפני שמתירו בי"ט וה"ל כמתקנו וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט ובגמ' פריך אי ברואין מומין קמיפלגי לפלגו בעלמא בלא נפל לבור ומשני בכור שנפל לבור איצטריכא ליה סד"א משום צער ב"ח לערים לומר ודאי ימצא בו מום ולסקיה כר' יהושע גבי אותו ואת בנו בפ' משילין (ביצה דף ל"ז) קמ"ל. והלכה כר"ש בהא דבברייתא קרי ליה חכמים. ובגמ' דייק רב נחמן בר יצחק ממתני' כההיא ברייתא דקתני בין שנולד בו מום מעי"ט ובין שנולד בו בי"ט חכמים אומרים אין זה מן המוכן דקתני רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכר אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא וכי צריך היה ר"ש לומר לר' יהודה בן מחלוקתו כן והלא ר' יהודה יש לו מוקצה ונהי דרואין מומין ס"ל האי איסור מוקצה מיהא הוא אלא ודאי דלא אתחזי לחכם מעי"ט אי מום קבוע אי מום עובר וקתני מיהא אין זה מן המוכן ש"מ דאפי' דיעבד אם בקרו אינה הכנה לשחיטה. ובירוש' מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן ס"פ מי שהחשיך ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן והכא הוא אמר הכין ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אמר אין המומחה תורה ר' חונא בשם ר' אבא דר' יהודה היא דר' יהודה עבד ראיית בכור כרא ית טרפה כמה דאת אמר תמן רואין את הטרפה ודכוותה רואין את הבכור בי"ט ע"כ ועיין בגמרא: