מלאכת שלמה על משנה ביצה ג:ג

1בהמה מסוכנת. פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ו) וביד פ"א דהלכות יו"ט סי' י"ב ובטור א"ח סי' תצ"ח וכתבו הרשב"א והרב המגיד ז"ל דדוקא בהמה מסוכנת התירו משום הפסד ממונן של ישראל אבל הבריאה לא ישחטנה אפי' יש שהות אא"כ צריך לאכול ממנה בי"ט:

2לא ישחוט אא"כ יודע שיש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום. גרסי' וי"ס דגרסי אא"כ יודע שהוא יכול לאכול ממנה כזית צלי מבע"י וכו'. וכתב הר"ן ז"ל מוכח בפ' אלו עוברין דאע"פ שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי ולשנא דמתני' הכי דייק ע"כ וכן כתוב בב"י בשם רבינו ירוחם:

3מבית טביחתה. ש"מ דהפשט וניתוח שמנתחין הקצבים דרך ארץ הוא ולאו איסורא הוא והתירו לאכול כזית מבית טביחתה בלא בדיקה משום הפסד ממונו וכ"ש שאם הוציאו הריאה בלא בדיקה שאין להפסיד הבהמה וסמכינן ארובא וכשרה ומכאן הביא ראיה הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין דף תרע"ו דבדיקה זו דריאה מדרבנן הוא:

4שחטה בשדה. וכו' ביד פ"ה דהלכות יו"ט סי' ה' ואיתא בתוס' דר"פ מפנין ודר"פ שואל:

5לא יביאנה במוט וּבְמׁטֶה. בנקודת סגו"ל תחת הטי"ת. וכך מצאתיה מנוקדת בספר כתיבת יד קדמון. וכן מצאתיה מנוקדת בשם הר"ר יהוסף אשכנ י ז"ל. ואי גרסי' ובמוטה נלע"ד דמוט היינו הנישא בין שני בני אדם על הכתפים ומוטה היינו הנישא בין שני בני אדם על ידיהם או אפכא וכדמשמע בגמ' ר"פ המביא כדי יין גבי דדרו באגדא לידרו באכפא דפי' רש"י ז"ל שם אגדא על הכתפים אכפא על הידים ומ"מ עיין בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ה סי' ב':

6אבל מביאה בידו אברים אברים. ואע"ג דמפיש בהלוכא ואמרי' בפ' מפנין דמעוטי בהלוכא עדיף שאני הכא דכיון דמביא במוט ובמטה מיחזי כעובדין דחול ואיכא מ"ד דלא מיתסר אלא במסוכנת שיש לה קול שלא נשחטה לגמרי בשביל י"ט אבל בריאה שנשחטה לצורך י"ט מביאה אפי' במוט ובלבד שישנה אם אפשר לשנות וכענין שאמרו בפ' המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתפו או לפניו אבל אחרים אומרים דה"ה לבריאה ומסוכנת אורחא דמילתא נקט שאין דרך לשחוט את הבריאות בשדה אלא בביתו וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל שאינו נוטל את עורה שלא התירו אלא בשוחט מדעתו בי"ט שהתירו סיפה משום תחלתה כדי שלא ימנע משמחת י"ט אבל בשוחט את המסוכנת לא והכי מוכח בירוש' דפירקין דגרסי' התם תני אבל מביאה ע"ג עורה כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ומביאה עמו הר"ן ז"ל: