מלאכת שלמה על משנה גיטין ב:ה

1הכל כשרין לכתוב אפילו חש"ו לפי הפי' שהביא ר"ב ז"ל אין בין חש"ו לנכרי אלא שחש"ו לכתחלה יכולין לכתוב התופס בלבד אם גדול עומד על גביהם ונכרי דוקא בדיעבד אם כתב התופס כשר משום דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד. וכתב הר"ן ז"ל ולענין כתיבת הגט העבד הרמב"ם ז"ל השווה אותם לכתיבת נכרי והרמב"ן ז"ל חלק עליו ואע"ג דלאו בר כריתות הוא משמע דלגבי כתיבה לא קפדינן אבני כריתה דהא אפילו נכרי מכשירינן אי לאו משום דאדעתא דנפשיה עביד ובעבד ליכא למימר הכי דהא שייך במצות וה"ל כאשה ע"כ. ולדידיה אתי שפיר מלת הכל דמצינן למימר דלאתויי עבד קתני לה. ואיתא להאי בבא בתוס' פ"ק דחולין דף י"ב י"ג וביד פ"ג דה"ג סי' ט"ו ובטור א"ה סי' קכ"ג ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל סימן תקצ"ג. והקשה הר"ן ז"ל וא"ת והא תנן בריש חולין וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה אלמא אע"פ שאחרים עומדין על גבן לא חשיבא כוונה דידהו וי"ל דהתם מיירי כשאינו מלמדו לכוון לשחוט אלא רואין אותו ראיה בעלמא אבל הכא מיירי בגדול עומד על גביו ומלמדו ומזהירו לעשות לשמה ובכי ה"ג חשיבא לן כוונה דידהו עכ"ל ז"ל וכן כתבו תוס' ז"ל ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' כ"ו הביא דברי התוס' ופלפל עליהם ואחרי כן כתב בסוף דבריו וז"ל בקצת שנוי ומסתברא לי שהכל תלוי בהוכחה דבגט דאיכא הוכחה גמורה כמו שאמרנו שאומרים לו כתוב שם פלוני וכתוב לשמה והוא כותב כתוב שם פלוני ולשמו והוא כותב גם הוא רמי אנפשיה ומכוין לשמן ובשחיטה דליכא הוכחה כלל אף בשאחרים עומדים על גביהן אפי' חרש שוטה וקטן אינם כשרין לה למה דבעי כוונה לשחיטה וכ"ש שוטה אבל בחליצה דאיכא הוכחה קצת שהוא רואה האשה ורוקקת או שהיא רואה הנחלץ ומלמדין אותה כל אותו הענין עם מה שאחרים העומדים על גביהן ומלמדין אותן חרש וקטן דאית להו דעתא קלישתא רמו אנפשייהו אבל שוטה דלאו בן דעת הוא אע"ג דאיכא ב"ד שעומד על גביו כיון דליכא הוכחה גמורה לא רמי אנפשיה וחליצתו פסולה ואם הדבר כן כמו שאמרנו אף במצה כן דהא ליכא הוכחה כלל וכשחיטה היא דליכא הוכחה כלל והלכך אף בשאחרים עומדין על גביהן אין יוצאין בה ולזה הדעת נראה שנטה דעת הפייט שכתב התם ע"כ. והילך לשון השאלה שיובן לך הענין טפי פורתא ששאלת מה שייסד הפייט באזהרות הפסח נמנע שלא ילוש חש"ו וגר שכפר וכל האוכל מצה על ידיהם יבוש ויוכלם ואע"פ שאתה ישראל בר דעה ושפר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר אם הלכה כן ואפילו במצה של מצוה כי לא מצאתי כן בשום מקום שיהא אסור ללוש חש"ו ע"כ:

2האשה כותבת את גיטה ביד פ"ד דה"ג סי' ה':

3שאין קיום הגט אלא בחותמיו ועיין בפ' כל הגט (גיטין דף כ"ו.) ולכאורה לא קאי רק אבבא דהאשה כותבת את גיטה וכו' ואי קאי נמי ארישא דאפילו חש"ו כשרין לכתוב מיירי בעומד גדול על גביהן אלא דא"כ אין צריך טעם לדבר דהא לא כתבי אלא טופס אע"ג דגדול עומד:

4הכל כשרין להביא בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקס"ה ונראה דהכל לאתויי אפילו פסולי עדות ואיתה בפ"ק דמכילתין דף ה' ודף ט':

5ונכרי גמרא א"ר אסי א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין וה"ה שאינו נעשה להביא והקשו תוס' והרא"ש ז"ל וא"ת וליתני במתני' עבד לרבותא אע"ג דישנו בקצת מצות כאשה וכ"ש נכרי ותירץ ר"ת דנקט נכרי משום דבעי למיתני נכרי ונתגייר פסול אע"פ שבאותו שעה היה בדעתו להתגייר ובידו להתגייר יותר ממה שביד העבד להשתחרר וק"ל כר' יוחנן ופסול בין להולכה בין לקבלה אבל הרב ן' מאגאש ז"ל ס"ל שלא פסלו העבד אלא לקבלה אבל להולכה והובאה כשר. והרשב"א ז"ל ס"ל שאם העבד הוא שליח הולכה הוי ספק. וביד פ"ג דהלכות אישות סי' י"ז ובפ' ששי דהלכות גירושין סי' ו' ובפרק שני דהלכות שלוחין סי' ב' ובטור יו"ד סי' רס"ז וכולה מתניתין עד סוף פירקין באבן העזר סימן קמ"א וסי' קמ"ב: