מלאכת שלמה על משנה גיטין ד:ב

1בראשונה וכו'. תוס' פ"ק דקדושין ד' י"ב:

2היה עושה ב"ד רב נחמן ס"ל בפני שנים דתרי נמי קרי להו תנא ב"ד ומייתי לה מדתנן בפרק בתרא דשביעית גבי פרוזבול פלוני ופלוני הדיינים ורב ששת ס"ל דוקא בפני שלשה דבית דין תנן והתם בשביעית לאו דוקא תרי קתני דתנא לאו כי רוכלא. וטעמא דבעו שלשה דמפקי קלא טפי ושמעא איתתא ולא מנסבא אבל אם בטל בפני שנים לא הוי בטול ועיין בתוי"ט שהקשה על פי' ר"ע ז"ל שפירש היה מבטלו בפני שלשה כדעת רב ששת ואח"כ פירש שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא נשאת בו והוא לשון רש"י ז"ל וליתיה למאן דמפרש דב"ד דתנן היינו בפני שלשה דלדידיה ליכא למיחש שתנשא דהא ג' מפקי לקלא אלא טעמא דר"ג דתקנתו היתה מפני העגונית כדאיתא בגמ' ורש"י ז"ל לא פירש אותו לשון רק אליביה דמאן דסבר דהא דתנן ב"ד היינו תרי ונמצא הר"ב ז"ל מזכה שטרא לבי תרי ע"כ בקיצור מופלג שהוא האריך ע"ש:

3שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם. ר' יוחנן מפרש מפני תקנת ממזרים כדפי' ר"ע ז"ל אבל ריש לקיש פירש מפני תקנת עגונות דס"ל כרב ששת דאמר דבפני שלשה היה צריך לבטלו ובי תלתא אית להו קלא ושמעא וידעא ולא מינסבא ונשארת עגונה וכיון דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח לא יטרח כ"כ בשביל לעגנה ור' יוחנן ס"ל דהוה סגי בשנים כרב נחמן. ואם בטלו אחר תקנת ר"ג רבי ס"ל דהוי מבוטל ואע"ג דעבר אתקנתא בטל שליחותא ורשב"ג אומר דאינו מבוטל דא"כ מה כח ב"ד יפה ושריא לעלמא דרבנן אפקעוה לקדושיה מיניה וכאילו לא היתה א"א מעולם והם אמרו שיפקעו כל קדושין שבישראל ע"י גט כזה:

4מפני תיקון העולם. כתוב בתוי"ט כתב הר"ב ומכח תקנת ר"ג מלקין על מי וכו' פי' מכין אותו מכת מרדות וטעמא דמלקין משום דקי"ל דתקנתא דר"ג לא היתה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם בטלו מבוטל ומיהו דוקא אחר תקנת ר"ג אבל מה שקודם תקנת ר"ג פחות משלשה לרב ששת או פחות משנים לרב נחמן אפי' בדיעבד אינו מבוטל ע"כ אלא ששניתי לשונו לביאור הענין כפענ"ד:

5בראשונה היה משנה וכו'. ירושלמי פ' גט פשוט ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סי' ב' ופי' הר"ן ז"ל היה משנה לא שהיה עושה כן בכוונה אלא הדבר היה מזדמן שהיה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כיצד יוסף ואשתו מרים היו דרים בא"י ולפעמים היו משנים דירתם למדינת הים וקורין לו יוחנן ולאשתו שרה ואשתו היתה חוזרת לא"י ונקראת שם מרים כבתחלה והוא היה נשאר במדינת הים ונקרא שם יוחנן ולפעמים הוה שולח גט לאשתו שבא"י וכותבין בו בני מדינת הים שמותיהן שבכאן ושם עירו שבכאן וכשהיה הגט בא לארץ ישראל ב"ד שלשם היו מקבלין עדים שכך היו נקראים במדינת הים והיו מתירין אותה להנשא ולזמן שהיה נשכח הדבר היה הבעל יכול לקלקלה ולומר שלא נתגרשה מעולם ששמותיהן אינם אותם הכתובים בגט ולא שם העיר ולפיכך עמד ר"ג ותיקן שיהא כותב איש פלוגי ואשה פלונית דהיינו שמות מקום הכתיבה וכל שום שיש להם בשביל שמות מקום הנתינה מפני תקון העולם כדי שלא יוכל להוציא לעז אבל מדינא מגורשת גמורה היא ועכשיו לא יוכל להוציא לעז דכיון שיראו בגט וכל שום יאמרו אפשר ששני שמות היו לו ונודע הדבר על פי העדים שהותרה על פיהם ומשמע ודאי דר"ג כשם שעשה תקון לשמותיהן כך עשה תקון לעיירותיהן ובבלל איש פלוני הוא כך היה כותב בגליל מאתא אנא ראובן שמארץ יהודה וכל שום שיש לי כדאמרינן ביבמות וכו'. ור"ת ז"ל פי' דתקנת ר"ג היתה שיכתוב כל השמות שיש לו ולישנא דמתניתין לא מוכח הכי דא"כ הוה ליה למיתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו אבל מדקאמר אני פלוני עם כל שם שיש לי משמע שאותו הלשון בעצמו תיקן אבל מדברי הראב"ד ז"ל נראה דה"פ התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני כלומר שני השמות שיש לו בפירוש של מקום הכתיבה ושל מקום הנתינה ומפני שחשש ג"כ לשם לווי וחניכות התקין שיהא כותב ג"כ כל שם שיש לו וכך היה כותב פלוני דמתקרי פלוני וכל שום אחרן וכו' עכ"ל ז"ל והעלה הוא ז"ל דלית לן תרי גווני בשנוי השם חד גוונא דמפסיל וחד גוונא דצריך לכתחילה בלחוד ומשום לעז כדעת קצת מפרשים דמתני' לא מיירי אלא מפני תקון העולם דלעז דליתא אלא בגוונא דמתני' נמי אם לא עשה כן אינה מגורשת אפילו בדיעבד וכתב שכן דעת הרי"ף ז"ל והאריך ע"ש וביד פרק ג' דהלכות גירושין סי' י"ג ובטור א"ה סי' קכ"ט וסי' קמ"א: