מלאכת שלמה על משנה גיטין ד:ג

1אין אלמנה נפרעת וכו'. תוס' דפ' הכותב (כתובות ד' פ"ז) ודפ' אלמנה נזונת (כתובות ד' צ"ח) ודפ"ק דב"ב ד' ה' וביד פי"ו דהלכות אישות סי' י"א ובטור א"ה סי' צ"ו. וז"ל התוס' בפ' הכותב מקשין הא דתנן בהשולח אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ופריך מאי אריא אלמנה וכו' ומשני דאלמנה איצטריך ליה משום חנא והשתא אמאי איצטריך למיתני הא תנינא לה הכא ולעיל נמי גבי היה עליו כתובת אשה וב"ח תנן שכולן צריכין שבועה וי"ל דאיצטריך למיתני התם דלא תוקמה למתני' דהכא בגרושה אבל באלמנה לא תיבעי שבועה משום חנא ואע"ג דגרושה בעיא נמי חן כדאמרינן לקמן פ' אלמנה מ"מ לא בעיא חן כמו אלמנה והא לא תיקשי מתני' דהכא אמאי איצטריך למיתני דהכא לא תנא בהדי הנך דאין נפרעין אלא בשבועה עכ"ל ז"ל:

2נמנעו מלהשביעה. הב"ד ובגמ' יהבינן טעמא משום מעשה באלמנה אחת שאע"פ שהיתה סבורה לישבע באמת נענשה ביותר ונמצא שהיתה מפסדת כתובתה מחמת שהיתה חוששת שלא תענש אע"פ שתשבע באמת כדרך שנענשה אותה אלמנה כדאיתא בגמ' ע"ש:

3התקין ר"ג וכו'. תוס' ס"פ מומין אלו ובירוש' הגרסא התקין רשב"ג שתהא וכו' וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף ז"ל:

4שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. ובגמרא אמרו ונודרת ואוסרת פירות שבעולם ואמרו כל פירות לאו דוקא דכיון שהוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו ה"ל כאומר שבועה שלא אישן ג' ימים דמלקין אותו וישן לאלתר כדאיתא בפ' שבועות שתים בתרא אלא צריכה שתשייר דבר שתוכל לחיות בו הר"ן ז"ל. וא"ת בין בעל בין חכם היאך יכולין להפר ולהתיר שלא בפני היתומים [עי' בתוי"ט] ועוד היה אומר ר"ת דאין צריך בפניו היכא דהנודר נדר מדעתו ולא מחמת טובה שעשה לו אלא דוקא דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו בתו וכן צדקיהו היה מסור ביד נבוכדנאצר להרגו וע"י השבועה הניחו כה"ג בעינן בפניו וכן מוכח בסוטה פ' אלו נאמרין דא"ל יוסף לפרעה אבי השביעני א"ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך אלמא היה יכול להתיר שלא בפני יעקב. ובירושלמי דנדרים מפ' טעמא הא דאין מתיר את הנדר אלא בפניו היינו מפני החשד ומפני הבושת מפני שלא יחשדנו אותו שנדר בפניו שחילל נדרו בלא התרה ומפני הבושה שהנודר מתבייש מאותו שנדר בפניו כי הוא סבור שחלל נדרו ולהני טעמי אף לכתחלה מתירין את הנדר שלא בפניו רק שתודיע לו הנדר וטעמא דגמרא דידן עיקר ואין להתיר לו אלא בפניו פי' בידיעתו כמו אין חבין לאדם אלא בפניו ע"כ מהרא"ש ז"ל:

5העדים חותמין וכו' בתוס' רפ"ק דמכלתין ועיין במ"ש לקמן בפ' בתרא סוף סימן ד'. וביד פרק ראשון דהלכות גירושין סי' ט"ו ובפ"ג סי' ח' ופי' רש"י ז"ל דאתרוייהו קאי דכל אלה מתקנות ר"ג הזקן אבל תוס' ז"ל כתבו ר"ת מחק מספרו וי"ו מוהעדים ושמא משום דהוה משמע דר"ג תיקן ובגמ' אמר רבן גמליאל תקנה גדולה התקינו שיהא מפרשין שמותיהן בגיטין מפני תרין העולם משמע דמקודם נתקנה ע"כ. ובגמרא מוקי רב יוסף מתני' אפילו כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ומתחלה לא היו חותמין אלא אני פלוני עד והיו צריכין לטרוח ולחזר על כתיבות וחתימות הדומות לאלו שנתקיימו בב"ד והתקינו שיהא כותב ונוקב שמו פלוני בן פלוני ומאחר שיתפרשו שמותם בקל יחזרו אחר יודעיהן ומכיריהם להעיד על כתב ידן ואין צריכין לבקש שטר מקויים בב"ד ולדמות החתימות זו לזו וכדתניא אמר רבן גמליאל תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין ראובן בן שמעון עד מפני תקון העולם:

6הלל התקין פרוזבול. שהדיינים הן הנוגשים ולא קרינן בו תו לא יגוש את רעהו: