מלאכת שלמה על משנה גיטין ד:ו

1המוכר עבדו לגויים. בברייתא יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו ראשון אמר רשב"ג בד"א שלא כתב עליו אונו דהיינו שטר כתוב בו לכשתברח מן הגוי אין לי עסק בך אבל כתב עליו אונו זהו שחרורו. בפי' ר"ב ז"ל כדאמרינן כופין אותו לפדותו וכו' מועתק מפי' רש"י ז"ל במתניתין שכתב כדאמרינן לקמן דקונסין אותו וכו' ואיתיה בגמרא. ובגמרא בעי בתר הכי מכר עבדו ומת מהו שיקנסו בנו אחריו לפדותו כשם שקונסין את אביו לפדותו עד עשרה בדמיו אליבא דלשון שני דריב"ל דאיתא בגמרא ומסקינן דלבריה לא קנסו רבנן דומיא דההיא דשדה שנטייבה שכתבתי בפ"ד דשביעית ודומיא דההיא דוכולן שכוונו מלאכתם במועד יאבדו כמו שכתבתי בפ' שני דמועד קטן:

2או לחוץ לארץ. ואפילו לישראל ולאו דוקא לח"ל דה"ה אם מכרו לסוריא או לעכו כדקתני בברייתא בפ"ק ובברייתא יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני דקנייה רבו שני מיד רבו הישראל הראשון ולא הדרי זביני ואבד מעותיו דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב והיכא דאיכא איסורא השתא התם קנסינן והרי העבד ביד הלוקח הזה שהוציאו לח"ל: [ואי' בברייתא] רשב"ג אומר פעמים יצא לחירות פעמים לא יצא לחירות כיצד כו'. ואיתה בר"פ בתרא דערכין והקשו תוס' ז"ל לח"ל יצא לחירות וא"ת ה"ד אי עבד אזל מנפשיה איבד את זכותו ולא יצא לחירות כדקאמרינן בשמעתין דבעל כרחו של עבד אין רבו יכול להוציאו כדתנן בשלהי כתובות ואין הכל מוציאין וי"ל דמיד כשמכרו קנסינן ליה ללוקח פן ישתדלנו בדברים לילך אחריו ע"כ:

3אין פודין. וכתבו תוס' פ' נערה דכתובות ד' נ"ב ומדקתני סתמא משמע כל שבויין ואפילו אשתו וא"כ מתניתין רשב"ג דס"ל הכי בברייתא שם פ' נערה שנתפתתה וזהו דעת רב אלפס שם בפ' נערה שנתפתתה:

4מפני תקון העולם שלא ימסרו הגויים עצמן כן כי הרמב"ם ז"ל ור"ב ז"ל אבל הכא בגמ' לא אתבריר אי משום האי טעמא אי משו' דוחקא דצבורא אלא שהר"ן ז"ל כתב בפ' נערה שנתפתתה שיש אומרים דהתם אפשיטא בעיין דהכא דמשום דלא ליתו לאיגרויי בהו הוא ולא משום דוחקא דצבורא דהא התם על הבעל לפדותה ולא מדחיק צבורא בהכי ואפ"ה אמרינן דאין פודה את אשתו ביותר מכדי דמיה ולי אפשר דכל היכא דלא מיפדא מדידהו אלא מחיובא כגון בעל בתקנת חכמים כפודה בדוחקא דצבורא דמי ולא אפשיטא בעיין ע"כ וכן כתב ג"כ כאן והאריך קצת ע"ש:

5אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות [מן הנכרים] יותר על כדי דמיהם מפני תקון העולם. אי משום דוחקא דצבורא אי משום דלא ליגנבו ולייתו טפי רש"י ז"ל. וביד פ"א דהלכות תפילין סי' י"ג כתב שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן ובפ"ח דהלכות מתנות עניים סי' י"ב נראה שפסק כת"ק וכן ג"כ לשונו בפירוש המשנה והלכה כחכמים והתימה על ר"ב ז"ל שפסק כרשב"ג אע"פ שהכלל הוא שהלכה כמותו בכל מקום ששנה במשנתנו האי כללא לאו דוקא הוא אלא היכא דאיכא טעמא דמסתבר כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן פ' מי שאחזו וכמו שכתבתי בס"פ שני דברכות וגם הטור לפי דברי ב"י פסק כחכמים אבל בתוי"ט כתב שאפשר שהטור סובר דהלכה כרשב"ג. וביד רפ"ח דהל' עבדים וסי' ו' ובטור א"ה סי' ט"ל וסי' רנ"ב וביו"ד סי' רס"ז וסי' רפ"א ובגמרא הנא מעלין בדמי התפילין והמזוזות עד כדי חצי דינר שהוא טרפעיק אחד וכן בס"ת שדמיהם יקרים לפי עלוי זה יכול לעלות בהם דעל ריוח דבר מיעט כזה לא חיישינן שיתנו לבלשלול ס"ת תפילין ומזוזות: