מלאכת שלמה על משנה גיטין ד:ז

1המוציא את אשתו משום שם רע וכו'. פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ"ה) בעי' אם חזר וכנס מהו שיוציא ואסיקנא דאינו מוציא דלא דמי לנטען על אשת איש דתנן התם אע"פ שכנס יוציא דנטען כיון שכנס אלומי אלמוה לקלא לומר שהיה אמת אבל מחזיר את אשתו אמרינן קם ליה בקלא דליתיה פי' שהיה שקר. ואיתה בפ' המדיר (כתובות דף ע"ד) ובפירקין דף מ"ו. וביד כולה מתניתין עד סוף סי' ח' פרק עשירי דהלכות גירושין סי' י"ב י"ג ובטור א"ה סי' י':

2משום נדר. פי' שהיא כעסנית כל כך ונדרנית ונלע"ד דארבעה מחלוקות בדבר דתנאי בתראי לא אתי לפרושי דברי ת"ק אבל ברישא גבי שם רע ד"ה היא ואפילו ר' יהודה מודי בה דהא למסקנא ר' יהודה חייש לפריצותא וגם לקלקולא כמו שאכתוב בס"ד במתני' דבסמוך והיינו טעמא דפלגינהו תנא לתרי באבי ולא ערבינהו כנלע"ד: לא יחזיד כי' הר"ב שמא חלך וכו' ונמצא גט בטל ובניה ממזרים וכו' וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו בקצור אהא דתניא בברייתא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים פי' לאו בטל ממש קאמר דהא לאו תנאי גמור קאמר באומרו אילו הייתי יודע וכו' אלא כלומר שהוא יוציא עליה לעז לומר שהגט בטל ובניה ממזרים שבדעתו היה לתנאי גמור וכל שאתה אומר שאינו יכול להחזיר אף הוא לא ישתדל להוציא עליה לעז שאינו מצוי לקלקלה אלא כל זמן שהוא חושב שתחזור לו וא"ת א"כ ליכא קלקול לעולם דהא מכי נשאת לאחד אסורה לחזור לו וי"ל שהוא סבור כל שאין הגט בטל אלא מחמת שנמצאו הדברים בדאין אף כשנשאת היתה כסבורה שהיא מגורשת גמורה ואונס בישראל מישרא שרי והא דבעי ר"מ הכא הנאי כפול כדמוכח לקמן גבי אילונית וכדאמרן לאו תנאי כפול גמור קאמר אלא כפל דברים בעלמא וכגון דאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך שאילו לא היה הנדר ושם רע לא הייתי מוציאך וטעמא משום דר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן וכל שלא כפל דבריו לא שמעי' ממאי דקאמר לה משום נדר אני מוציאך שאילו לא היה הנדר נדר לא היה מוציאה ואפילו לעז ליכא אבל אם התנה תנאי גמור כגון דאמר לה ע"מ שהנדר נדר ואם לא היה הנדר נדר לא יהא גט אע"פ שאמרנו לו לעולם אינך יכול להחזיר היה הגט בטל עכ"ל ז"ל. בפי' ר"ב ז"ל ואמר אילו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנין לי מאה מנה וכו'. אמר המלקט ותניא כי האי טעמא ולהאי לישנא אם אמר בשעת גירושין משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך הוא דלא יחזיר ואם לא אמר מותר להחזי' דהא כיון דלא מצי לקלקלה משנשאת לא אסרו לו להחזירה עד שלא נשאת ואיכא לישנא אחרינא דטעמא הוי משום קנס שקנסו חכמים לאשה שלא יחזירנה כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות ולפיכך צ"ל לה הוי יודעת שמשום ש"ר או משום נדר אני מוציאך ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר ותניא נמי כי האי לישנא:

3ר' יהודה אומר כל נדר וכו' תוס' דפירקין דף ל"ה ודס"פ מומין אלו ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן תקנ"ד:

4שידעו בו רבים דסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה דכתיב לא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה והוה להו לאיתשולי אשבועתייהו אי לא משום דהודר ברבים ורבנן דאמרי דיש לו הפרה התם לאו משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך התם דמי חיילא שבועה עלייהו כלל הלא בטעות היתה והאי דלא קטלינהו משום קדוש ה' שלא יאמרו הגויים עברו על שבועתן. רבים עשרה דכתיב עדה ואיכא מ"ד תלתא דכתיב ימים רבים גבי זבה:

5אינו צריך חקירת חכם. פי' הר"ן ז"ל אינו צריך חקירת חכם היינו שהבעל יכול להתירה כנדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה וכך פירשו בירושלמי ובתוספות פירשו אף בשאר נדרים וכגון שתלתה נדרה בדבר ואמרה קונם בעלי נהנה מפני שגנב כיסי והכה בני ונודע שלא גנב ושלא הכה וכן מוכיח בתוספתא ע"כ:

6א"ר אלעזר וכו'. ירושלמי פ' המדיר. בפי' ר"ב ז"ל שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו. אמר המלקט ור"מ סבר אדם אינו מקפיד שתתבזה אשתו הלכך צריך חקירת חכם ומצי לקלקלה וגרסינן בגמ' תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא וכמו שכתבתי וכתוב בחידושי הרשב"א ז"ל איכא למידק מאי קא מהדר אלישנא דמתני' בעלמא הא במתניתין גופה פליגי בה דר' יהודה על כרחין אית ליה משום פריצותא ור' אלעזר אית ליה משום קלקולא וכדאיתא בגמרא ופירשו בתוס' דלפרושי טעמא דת"ק קאתינן משום דקתני משום ש"ר לא יחזיר וכו' עד ועוד נ"ל דאי משום מתני' לא בריר לן אי משום פריצות אי משום קלקול דר' יהודה הא אמרי' לקמן דחייש לקלקול ולפריצות א"כ בשם רע לא אבריר לן מיניה אמאי לא יחזיר ור' אלעזר נמי אפשר דלא חייש לקלקול אלא לפריצות ובאין צריך חקירת חכם איכא פריצות טפי לפי שעשתה נדר שאינו נעקר לגמרי ואיכא עונש דאפשר דבעון נדרה זה ימותו בניו אבל בנדר שצריך חקירת חכם בדין היה שיחזור אמאי אכפת לן תלך אצל חכם ויתיר ונמצא נדר בטל מעיקרו ואין כאן עונש כלל והכין נמי איכא בירושלמי וכו' ואע"פ שהתלמוד שלנו חולק על טעם זה מ"מ כיון שהיה אפשר לפ' כן לא אפשר למידק מידי ממתני' לפיכך הוצרך להביא מהני מתנייתא דמישרשן בהדיא ע"כ בקצור. והתירו לו [חכמים] שיחזירנה בגמרא פריך פשיטא למאי ניחוש לה ומשני מ"ד ליגזור משום דר' נתן דתניא ר' נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כמי שהקריב עליו קרבן ושלם עונו לפי שע"י כן הוא מרגיל עצמו בנדרים והאי כיון דקיים נדרו ניקנסיה מלהחזיר אשתו קמ"ל:

7מפני תקון העולם. רב ששת מפרש דארישא דקאמר לא יתזיר קאי דמסיק השתא דטעמא הוי מפני תקון העולם אי משום קלקולא אי משום שלא יהיו פרוצות בעריות ובנדרים ורבינא אמר לעולם אסיפא וה"ק אין שייך בבעל שנדר מפני תקון העולם וכדפירש כבר ר"ב ז"ל: