מלאכת שלמה על משנה גיטין ה:ג

1אין מוציאין וכו' לאכילת פירות גובה מנכסים בני חורין דוקא מ"ט אמר ריש לקיש לפי שאין כתובים הפירות הללו בשטר מכירת הקרקע הגזולה שעדיין לא היו בעולם ואפשר שלא יבאו ודמי פירות הללו הוו כמלוה ע"פ ולא טרפי ממשעבדי ואע"ג דהא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו דהא תנאי ב"ד הוא ואעפ"כ קתני דאין מוציאין שאני התם דמעיקרא כי איתקון הכי איתקין דלהוו ככתובים אצל בני חורין ולא להוו ככתובים אצל משועבדים וכתב הר"ן ז"ל ודפרכינן בגמרא והא מזון האשה והבנות וכו' ומשנינן שאני התם דמעיקרא כי איתקון וכו' לא פריך אלא ממזון האשה ולא משל בנות דהנהו נמי לא באו לעולם בשעת כתובה ואולי לא יבאו ע"כ. ותוס' ז"ל תרצו עוד א"נ דבנות נמי מי לא עסקינן דהוו בעולם כגון דגרשה ואהדרה ע"כ. ואיכא נמי בגמרא תנא ואמורא דמפרשי טעמא לפי שאינם קצובים. ובפ' מציאת האשה דף ס"ת מוכח דהאי דאין מוציאין לאכילת פירות וכו' מנכסים משועבדים אפילו שעבדו אותן אחים וכ"ש אם שעבד אותן אביהם כדפירשו שם רש"י ותוס' ז"ל:

2ולשבח קרקעות ברב אלפס פ' מי שמת דף תל"ח כתיב והא דתניא לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחברו והשביחה ובא ב"ח וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין חצי שבח הוא גובה משום דלא טריף מיניה ב"ח אלא חצי שבח דהאי שבח דאיקני הוא וה"ל ב"ח ולוקח לגבי האי שבח כלוה ולוה וחזר וקנה דקיימא לן יחלוקו השני מלוים מה שקנה אחר שלוה מהם וכן הלכתא ע"כ. וכן כתב הרא"ש ז"ל והוא פסק הלכה בגמרא שם דף קנ"ז. ואיתה בתוס' פ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"א) ובפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ה) כתבו דתנא דמתני' תנא ושייר המקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו דקתני בברייתא דהתם בגמרא. ובגמרא פ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף י"ד) ובירושלמי פ' הנושא אשה ותוס' שם דף ק"ב. וכתב רב אלפס בפ' יש נוחלין דף רכ"ב דהא דתנן דאין מוציאין למזונות האשה מנכסים משועבדים היינו במשעבדי מחיים כגון מתנות בריא או מכירה אבל מתנת שכיב מרע דלא קניא אלא לאחר מיתה אליבא דרבא דהלכתא כוותיה לגבי דאביי כיון דמזונות אלמנה ומתנת ש"מ תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קא אתו לאחר מיתה הלכך לא דחיא חדא מינייהו לחברתה ותרוייהו קנו עכ"ל ז"ל. וביד פי"ח דהלכות אישות סי' י"ג וספי"ג דהלכות גזילה ואבידה וברפכ"א דהלכות מלוה ולוה ובטור א"ה סי צ"ג ובח"מ סי' רס"ז וסי' שע"א וסי' שע"ג:

3המוצא מציאה לא ישבע רש"י ותוס' ז"ל פ' בני דכתובות דף י"ח ומוקי לה התם אפילו כראב"י דפליג בברייתא דהתם ארבנן:

4מנכסים משועבדים מפני תקון העולם אית דל"ג האי מפני תקון העולם וכן מצאתי שנמחק בתלמודו של רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שכתב אחר פירושו להמוציא מציאה וז"ל מפני תקון העולם אכולה קאי ופי' הר"ן ז"ל בפ' שבועת הדיינים דף שכ"ד ריש עמוד ב' דהא דתנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם היינו דוקא בשטוענו הלה שאז הוא שאינו פטור מן התורה אלא מפני תקון העולם אבל אם אין הלה טוענו מן התורה הוא פטור וכדאמרינן בפ' האשה שנתאלמנה מנין לפה שאסור הוא הפה שהתיר מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה ע"כ בקיצור ועוד הכריח ע"ז שם למטה מזה באורך ע"ש: