מלאכת שלמה על משנה גיטין ט:ה

1שנים ששלחו וכו' ירושלמי ריש פ' כל הגט ותוס' שם וביד פ"ג דה"ג סי' י"ב. ובגמרא מאן תנא דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו כר' מאיר דלא בעי עדי מסירה הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומין בו ור"מ כיון דלא בעי עדי מסירה שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינם יודעים למי ינתן אבל לר' אלעזר כיון דחתימה לשמה לא בעי על כרחך לשמה דכתב קרא אכתב ונתן קאי ונתינה לשמה בעינן אביי אמר אפילו תימא ר' אלעזר אימור דבעי ר' אלעזר כתיבה לשמה אבל נתינה לשמה מי בעי פי' דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מינייהו מתגרשת. ועיין בהר"ן ז"ל שהביא דברי תוס' שבר"פ כל הגט ודחה אותן ויישב הוא קושייתן ז"ל:

2חמשה שכתבו וכו' עד סוף סי' ז' ביד פ"ד דהלכות גירושין מסי' י"ח עד סי' כ"ה וכן בטור אבן העזר סי' ק"ל:

3כלל בתוך הגט מפ' ר' יוחנן בגמרא כגון שכתב בחד בשבא גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית ופרכינן עליה ואמאי כולן כשרין ודילמא כי חתמו סהדי אבתרא הוא דחתימי מי לא תניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול דחיישינן שמא על שאלת שלום חתמו כלומר שאם כתב תחת הגט שאלו בשלומה והעדים חתמו מלמטה חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ולא על הגט ומפרקינן א"ר אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר כלומר לפי שהוי"ו מחברת הכל הכא נמי דכתב ביה ופלוני פלוניתא בוי"ו ומש"ה כולן כשרים:

4היה כותב טופס לכל אחד דהיינו זמן לכל אחד ואחד כגון בחד בשבא בחד בשבא כן פירשה ר' יוחנן ותניא כותיה. וכתב הר"ן ז"ל והא דמיצטריכינן לא קומה בחד בשבא בחד בשבא דאי בחד בשבא בתרי בשבא תיפוק לי דראשון מוקדם ופסול שהרי לא חתמו עדים עד תרי בשבא ע"כ. והוא גמרא ובההיא ברייתא דתניא כותיה דר' יוחנן פליג ר' יהודה בן בתירא את"ק דאמר את שהעדים נקראין עמו כשר דהוא סבר דאם יש ריוח ביניהם פסול ואם לאו כשר שאין זמן מפסיקן וריש לקיש פירש לכלל ולטופס דמתני' בגוונא אחרינא דס"ל דזמן אחד לכולן נמי טופס הוי אלא ה"ד כלל דכתיב ביה הכי אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית ומשום דלא להוו תרתי נשי מתגרשין בגט אחד דהתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה הדר כתב בסוף גיטא פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ותניא נמי כותיה דריש לקיש:

5את שהעדים נקראין עמו כשר פי' הרמב"ם ז"ל שם פ"ד שהאחרון כשר גמור אבל הראשונים הוו בספק גירושין וכן העלה הר"ן ז"ל דמנקט לחומרא עדיף טפי ולא אמרינן דבראשונים אין כאן עדים כלל ואיתה להאי בבא בירושלמי פרק שבועת הפקדון: