מלאכת שלמה על משנה כתובות יג:י

1שלש ארצות לנשואין וכו' עד נשא אשה בארץ ישראל. ביד בפי"ג דהלכות אישות עד סוף הפרק. ובטור א"ה סי' ע"ה. וע"ש בספר הלבוש:

2אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך פי' אין מוציאין מעיר דיהודה לעיר דעבר הירדן או דגליל או אפכא וכ"ש מעיר דיהודה לכרך דגליל או דעבר הירדן או אפכא אבל באותה הארץ וכו': וכתבו תוס' ז"ל בתוספתא בד"א בזמן שהוא בן יהודה ואירס ביהודה או בן גליל ואירס בגליל אבל בן יהודה שאירס בגליל או בן גליל שאירס ביהודה כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה ע"כ. אבל בירושלמי מצאתי בהפך. וכתב הר"ן ז"ל דמסיים בתוספתא אי אמר אני פלוני מיהודה נשאתי אשה מגליל כופין אותה לצאת כלומר אע"פ שהוא מיהודה ע"כ:

3אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מיתיישבין שם עכ"ל רע"ב ז"ל. אמר המלקט מפקינן לה בגמ' מקרא דכתיב ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים: מנוֶה הרע לנוֶה היפֶה גרסינן דנוה לשון זכר הוא. וה"פ דמתני' אע"פ ששנינו מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך באותה הארץ היינו דוקא מעיר או כרך שהנוה שלהן רע לעיר או כרך שהנוה שלהן טוב אבל לא מנוה היפה לנוה הרע אע"פ שהוא באותה הארץ מעיר לעיר או מכרך לכרך וז"ל הרמב"ם ז"ל שם ביד וכשמוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ אינו יכול להוציאה מנוה היפה לנוה הרע ולא מטה הרע לנוה היפה ע"כ:

4מפני שהנוה היפה בודק מחפש ומבקש דבר הראוי לו הרמב"ם ז"ל וז"ל שם פי"ג שנוה היפה בודק כלומר שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהא בו קלה או כעורה ע"כ. ותימה הוא דאין זו שיטת טעם התלמוד דהכי אמר שמואל בגמרא שנוי וסת תחלת חולי מעים ואפילו לטובה וכדפירש רע"ב ז"ל. וע"ש בכסף משנה. וז"ל הר"ן ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות אישות כתב ולא מרע ליפה מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהא בו קלה וכעורה ולפי זה מאי דמייתי בגמרא כדשמואל אינו אלא לדמיון בלבד שפעמים יבוא נזק מתוך שנוי לטובה ע"כ וכן פי' מגיד משנה. ובירושלמי ומנין שהנוה היפה בודק ר' לוי בשם ר' חמא בשם ר' חנינא פן תדבקני הרעה ומתי במישרא וסמיך ואזיל להרה ואת אמר הכין אלא מכאן שנוה היפה בודק ע"כ. כתב הרב ר' יהוסף ז"ל י"ס דגרסי בתר מלת בודק מוציאין מעיר שרובה גוים לעיר שרובה ישראל ולא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה גוים ע"כ: