מלאכת שלמה על משנה כתובות יג:יא

1הכל מעלין רפ"ק דערכין. וה"פ הכל מעלין אפילו מנוה היפה לנוה הרע וכו' כמו שפי' רע"ב ז"ל:

2אחד האנשים ואחד הנשים נוסחא אחרינא אחד האנשים ואחד הנשים ואחד עבדים [הגה"ה אכן ה"ר יהוסף לא כתב רק אחד אנשים ואחד עבדים ס"א אחד אנשים ואחד נשים ע"כ.] ולמאן דלא תני ליה הכל מעלין לאתויי עבדים עבריים רש"י ז"ל כאן וכדפירש רע"ב ז"ל. אבל רש"י ז"ל עצמו פי' שם רפ"ק לאתויי עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בארץ ישראל כופין את רבו להעלותו ע"כ. וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עבדים וכך כתב הר"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל: ולמאן דתני עבדים בהדיא במתני' לאתויי אפילו מנוה היפה לנוה הרע וכדכתיבנא:

3ואין הכל מוציאין לאתויי עבד כנעני שברח מח"ל לארץ דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישיבת ארץ ישראל. ובטור יורה דעה סוף סי רס"ז:

4הכל מעלין לירושלים לאתויי מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לשון הגמרות המוגהות על פי רש"ל ז"ל וכן הוא ג"כ בפסקי הרא"ש ז"ל וכן היא הגרסא שם בערכין:

5ואין הכל מוציאין. גמ' לאתויי מאי לאתויי אפי' מנוה הרע לנוה היפה ואיידי דתני רישא וכו' ופי' רש"י ז"ל דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטרי' דכיון דאשמועי' דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כ"ש דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה אלא איידי ע"כ: וקשה לע"ד דלא אשכחן בכוליה תלמודא בתר דקאמר זה הכלל לאתויי מאי דקאמר איידי אע"ג דאיכא למפרך וא"כ ה"נ לימא איידי ובלא זה הכלל לאתויי וכ"ש לפי מה שהגיה רש"ל ז"ל דקשה טפי. וכתבו תוס' ז"ל שם ברפ"ק דערכין וליכא למימר לאתייי עבדים דליכא חלוק בין שאר א"י לירוישלים גבי עבדים ע"כ: וכתיב בפסקי הרא"ש ז"ל דבירוש' גרסינן היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות אחר האשה לארץ ישראל או לירושלים ודלא כמתני' דקתני אחד האנשים ואחד הנשים ופי' ה"ר מאיר ז"ל דההיא מיירי בזמן הזה ומשנתנו וברייתא דבגמרא דילן נשנו בזמן הבית ע"כ:

6נשא אשה בא"י וכו' ביד פי"ו דהל' אישות סימן ו':

7קפוטקיא היא כפתור וקורין להו בערבי דמייאת ס"א קפודקיא בדלית. ופירש הרמב"ם ז"ל וייחד אותה על דרך משל מפני שסמוכה לארץ ישראל ומפני שהכתובה היא מדרבנן הקלו בה שיפרע פעם לפי מקום הנשואין ופעם לפי מקום הגירושין וכל זה כדי להקל עליו הפרעון ורשב"ג אומר יפרע לפי מקום השעבוד קסבר כתובה דאורייתא ע"כ:

8רשב"ג אומר וכו' פרק בתולה נשאת (כתובות דף י') ועיין בתוס' פ' מציאות האשה דף ס"ז. ובטור א"ה סימן ק': וכתב הר"ן ז"ל וא"ת לרשב"ג כיון דכתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כדתניא בפ' קמא דמכילתין היכי מודה ברישא דנשא בארץ ישראל [כו' עי' בתוי"ט עד וחכמים השוו מדיתיהם למאתים] והפי תניא בתוספתא רשב"ג אומר כתובת אשה כמקום הנשואין אלמא דלא מאתים דצירי קאמר מדקתני סתמא כמקום הנשואין עכ"ל ז"ל בקיצור. ונלע"ד בסמיכות משנה זו להכל מעלין דמשום דקתני אחד האנשים ואחד הנשים שאפילו אשה יכולה לכוף את בעלה לעלות לא"י וליתן לה כתובתה וה"א דהואיל וכופין אותו ב"ד שיתן לה כתובתה שלפחות תהיה ידה על התחתונה שיתן לה ממעות א"י קמ"ל דאפילו בזה ידה על העליונה ונותן לה ממעות שעוברין במקום שנשאה אפילו שכן מח"ל או מקפוטקיא או מבבל:

9נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא ק"ק לע"ד דהאי בבא מילתא דפשיטא היא ואפשר דלאשמועינן דמודה בה רשב"ג תנייה. עוד אפשר לומר דהא קמ"ל דכיון שנשא אשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא אע"ג שהוא מארץ ישראל לא אמרי' אדעתא דמעות היוצאות בעירו נשאה ובהכי מיתרצא נמי רישא דקתני דנשא אשה בא"י וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות א"י דאשמעינן דאע"ג שהוא מעיר קפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל. ועם מ"ש התוי"ט בשם הר"ן ז"ל יתורץ נמי להודיעך דמודה בה רשב"ג תנייה ומן הטעם שכתב בשמו ז"ל:

10בילא"ו יחלצית"ו סליק פירקא.

11וסליקא לה מסכת כתובות. בעזרת שוכן ערבות. אלהי האבות: בעה"י אשר חיינו בידו מסורים. והוא מתיר אסורים. נתחיל מסכת נדרים: