מלאכת שלמה על משנה כתובות יג:ב
מלאכת שלמה על משנה כתובות · Melekhet Shelomoh on Mishnah Ketubot 13:2
Open in the reader →1מי שהלך למדינת הים ועמד אחר. וכו' כתבו בתוס' דבפסקו לה ב"ד מיירי דאי לאו הכי לא הוה מחייב לכ"ע שאף לאשה עצמה לא היה מתחייב בלא פסק ב"ד ע"כ. ואיתה בר"פ אין בין המודר. ושם כתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל דדוקא במפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה בכה"ג הוא דאמר חנן דפטור אבל פרנס סתם חוזר וגובה לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה ונמצא שהיא חייבת לו ומי שפירנס אותה גובה ממנה והיא גובה מבעלה ע"כ. והאריך שם וגם כאן והכריח דלחנן אפילו בכה"ג הניח מעותיו על קרן הצבי:
2יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי. פי' שאפילו צרורין שם בצרור ודאי יאבדו לקלות מרוצת הצבי וכתוב בתוספת יום טוב ושמעתי שטבע הצבי להפיל קרנותיו לזמן ידוע ושמא יפילם באחת הגיאיות או באחת הפחתים ולא ימצאו ע"כ. ונלע"ד שאין צורך לזה וכדכתיבנא ואם ת"ל שאיזה אדם יצוד הצבי הוא זכה ג"כ במעות ואם תמצא לומר שנפלו ל"מ אם נתפזרו אחת הנה ואחת הנה שזכה בהן המוצאן אלא אפילו נפל הצרור או הכיס באחת המקומות שאי אפשר לבעל המעות להשיגו ולהגיע לשם ודאי שזכה בהן המוצאן מטעם הפקר שודאי שכבר נתייאשו מהן הבעלים. וביד פי"ב דהלכות אישות סי' י"ט ובטור א"ה סי' ע' ובחושן המשפט סי' קכ"ח. ושם העלה בית יוסף דרש"י וריב"א והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כולהו סברי דחנן אף בשאר חובות דעלמא מיירי: ושם בחשן המשפט סוף סי' ר"ץ הביא בית יוסף תשובת הרשב"א ז"ל דיתומים שסמכו אצל בעל הבית וזן אותם משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי וזה מבואר ואפילו לחנן ע"כ: ירושלמי רבה בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים. א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא מצי א"ל מפייס הוינא ליה ומחיל לי ואע"ג דהוה גביה משכון ע"כ פי' דלדעת ר' יוסי מודו בני כהנים גדולים לחנן בכה"ג וכתב הר"ן ז"ל דשמעינן מהאי ירושלמי דאפילו במלוה שיש עליה משכון ס"ל לחנן דאיבד את מעותיו ע"כ. ועיין במ"ש בפ"ד דנדרים סי' ב'. וכתוב בהגהת אשרי וגם במרדכי פי' רבינו ברוך לאו דוקא פירש למדינת הים אלא בהווה נקט דומיא דסיפא מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו ע"כ. פירש בספר תרומת הדשן סי' שמ"ח ולא אמרינן דלרבותא נקט דל"מ אי הוה הבעל כאן דאבד מעותיו דהיה לו להדיע לבעל שרוצה לפרנסה אלא אפילו הלך למדינת הים נמי איבד מעותיו אלא ש"מ דעל כרחך אין לחלק בשביל שהיה לו להודיע ע"כ בקיצור. עוד כתוב שם כתב מורי רבינו מאיר נראה דה"ה האב שפירנס את בתו בעצמו על סמך הבעל דהניח מעותיו וכו' דאין לחלק בין אב לאיש אחר אע"ג דבירושלמי איכא פלוגתא בהכי כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אנו מספיקא לא מפקינן ממינא מבעל לאב ע"כ ועיין עוד בספר תרומת הדשן סי' שי"ז: