מלאכת שלמה על משנה כתובות ו:ו

1יתומה שהשיאתה וכו' ביד שם סי' י"ב י"ג ובטור א"ה סי' קי"ג:

2מדעתה בירושלמי לא גרסינן מלת מדעתה וכן נמחק ג"כ ממשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ע"פ רוב הספרים וכתב ס"א לדעתה ע"כ:

3יכולה היא משתגדיל לשון התוספתא אע"פ שכתב להם הבעל דין ודברים אין לי עמכם יכולה היא כשתגדיל להוציא וכו':

4מה שראוי להנתן לה לשון הרמב"ם ז"ל שם פ' עשרים פרנסה הראויה לה או באמדן דעת האב או בעשור הקרקעות ע"כ. ובגמ' דייקינן טעמא דיכולה היא להוציא מידם דקטנה הא גדולה כגון נערה ויתרה ומוקי לה בדלא מיתזנה מינייהו ובשלא מיחתה אבל אם מיחתה או דמיתזנה מינייהו לא אבדה מותר עשור נכסיה:

5אם השיא ס"א אם השיאו ה"ר יהוסף ז"ל:

6פעמים שאדם עני ומעשיר או עשיר ומעני כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

7אלא שמין את הנכסים ונותנין לה כלומר רואין שכנגדן היאך מתפרנסות מנכסים כאלו והכי איתא בתוספתא כיצד הבנות נזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן אין אומרים אילו היה אביהן קיים כך וכך היה נותן להם אלא רואין שכנגדן היאך נזונות ומתפרנסות ונותנין להם רבי אומר כל אחת ואחת מן הבנות נוטלת עשור נכסים ר' יהודה אומר אם השיא האב בת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ע"כ. ונמצאו שלש מחלוקות בדבר ואפשר דת"ק דמתני' כרבי ס"ל וכדברי רש"י ז"ל א"נ דלא מעייל נפשיה בהכי כלל ואין במשנתנו אלא שני מחלוקות הר"ן ז"ל. ובגמ' אמר שמואל לפרנסה שמין באב כלומר שמין ואומדין דעתו של אב ואומרים אילו היה האב קיים כמה היה נותן לבתו לפרנסת הבעל ונותנין לה ואותבינן עליה דשמואל ממתני' דקתני פעמים שאדם עני והעשיר אלא שמין את הנכסים ונותנין לה מאי עני והעשיר אילימא עני עני בנכסים עשיר עשיר בנכסים מכלל דת"ק סבר אפי' עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה והא לית ליה אלא לאו עני עני בדעת פי' שאין בדעתו לתת לבתו נדונית עשיר אלא נדונית עני ועשיר דקתני עשיר בדעת וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה אלמא לא אזלינן בתר אומדנא ופרקינן הוא דאמר כר' יהודה דאמר אם השיא האב בת ראשונה וכו' ופרכינן ונימא הלכה כר' יהודה ומשנינן אי אמר הלכה כר' יהודה ה"א דוקא היכא דהשיא דגלי דעתיה אבל לא השיא לא קמ"ל דטעמא דר' יהודה דאזלינן בתרי אומדנא ל"ש השיא ולא שנא לא השיא והאי דקתני השיא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהשיא האב וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא. ואיתא בתוספות פ' נערה דף נ'. והקשה החכם השלם כמהר"ר חייא רופא נ"ע דמעיקרא ה"ל לתנא לאשמועינן שהיתומה נוטלת עשור נכסים או לפי אומדנא ובתר הכי לישמעינן דיתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ותרצתי לו דנלע"ד לומר דמשום דכבר שנינו לעיל בפ' נערה שנתפתתה דין תנאי כתובת בנין דכרין וא"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואמרינן התם דהוי דאורייתא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידיה קיימי אלא בנתיה מי קיימן בידיה אלא הא קמ"ל דנלבשה ונכסייה וניתיב לה מידי כי היכי דליקפצו עלה ונסבי לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרויהו עד עשור נכסי ע"כ. א"כ כבר היה נודע דין עשור דאפילו מחיי האב מיחייב בה ולזה אפשר שכיון רש"י ז"ל במה שפירש במה שראוי להנתן לה עשור נכסים ע"כ. כלומר הידועים כבר. עוד אפשר לומר דמש"ה לא הקדים לאשמועינן דין עשור הכא ברישא לאשמועי' כחן דר' יהודה וחכמים דאפילו אחר שנשאת יכולה היא משתגדיל. להוציא מידן לר' יהודה כדאית ליה לפי אומדנא ולחכמים כדאית להו עשור נכסי:

8ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה בין שהוא עשור בין שהוא פחות בין שהוא יתר רש"י ז"ל. אתא לאפוקי מדעת הגאון ר"ח ז"ל שכתב דהא דאמרינן דאזלינן בתר אומדן דעתא דאב וכר' יהודה היינו דוקא לגרועי מעשור נכסי אבל לאוסופי על העשור לא דכיון דלא אשכחן בהדיא מ"ד דמוסיפי' על העשור ולא אשכחן רק דרבי ס"ל דנוטלת עשור עשה מעשה בדאמידניה לגרועי ונתן לה אחד מי"ב בנכסים ובפ' נערה שנתפתתה נמי אמרינן משום רשב"י מפני מה תקנו וכו' עד אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד עשור נכסי הלכך לית לן לאפוקי מנכסי יתומים טפי מעשור נכסים ע"כ וכן נראה דעת הרא"ש ז"ל אבל רב אלפס ז"ל הביא דעת אחרת והיא כדעת רש"י ז"ל והיא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל וגם הראב"ד והרמב"ן ז"ל אבל הר"ן ז"ל הכריח כדעת ר"ח ז"ל ע"ש: