מלאכת שלמה על משנה כתובות ח:ז

1הניח אחיו מעות וכו' ביד פכ"ב דהל' אישות סי' י"ב י"ג י"ד: וכולה מתני' בין בבא דמעות בין בבא דפירות תלושין ר"מ קאמר לה דס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה וכדפי' ר"ע ז"ל:

2אר"מ יש גורסין ר"מ אומר וכן הוא בפסקי הרא"ש ז"ל בין הכא בין במתני' דלעיל גבי פלוגתא דנ"מ דאשה. וקשה לע"ד דברישא ה"ל לתנא לאשמועינן דאין היבם יכול למכור בנכסי אחיו שהוא שרש הדין ובתר הכי לישמעינן סעיפי הדין שאם הניח מעות או פירות תלושין פלוגתא דר"מ ורבנן אם יכול למכור אם לאו דלר' מאיר אינו יכול דמטלטלי משתעבדי לכתובה ולרבנן יכול למכור דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה דהאי בבא דהניח אחיו מעות ודאי אפילו אחר שכנסה מיירי וא"כ ליתני בבא דכנסה ברישא לאשמועינן דכל נכסי בעלה הראשון משועבדים לכתובתה ואינו יכול למכרם ובתר הכי ליתני דמ"מ יאכל פירותיהם או שהקודם זכה בהן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ונלע"ד דמשנת שומרת יבם שנפלו לה נכסים גופה כבר היא שנוייה שם ביבמות פ' החולץ ואע"ג דלענ"ד נראה דהכא בפירקין עיקר דמיירי בנפילת נכסי מלוג וגם דמודים ב"ש וב"ה אריש פירקין דהכא קאי וכדכתיבנא מכל מקום הא תנא לה התם או אגב גררא כדכתיבנא או דהתם עיקר דין יבמה איך שיהיה הא תנא לה ותנא נמי התם באבא דכנסה הרי היא וכו' דשמעינן מינה דאין היבס יכול למכור בנכסי אחיו דהא כולהו משועבדין לכתובת אלמנתו כמו שכתבתי שם סי' ד' ומסכת יבמות נשנית קודם כתובות לכל המפרשים כמו שכתבתי בראש סדר זה ולהכי לא איצטריך תנא הכי למיתני ברישא שרש הדין שכבר אשמועינן לה מהתם ומ"מ הדר תנא להאי בבא דכנסה הכא בסיפא כדי לסמוך לה בבא דלא יאמר לה הרי כתובתיך וכי' דהוי כמו מילתא בטעמא. והאי דלא ערבינהו לבבא דמעות ובבא דפירות תלושין בהדי הדדי דליתנו הכי הניח אחיו מעות או פירות תלושין ילקח בהו קרקע והוא אוכל פירות נלע"ד דמשום דכולהו הני תרי באבי ר"מ קאמר להו ואתרויהו פליגי רבנן עליה כדכתיבנא מש"ה פלגינהו לתרי באבי לרמוז לנו דרישא דקתני הניח אחיו לאו דוקא הניח ממש מעות בעין אלא אפילו הלוה לאחיו בחייו ומת והניח לאחיו הלוה שומרת יבם לא יאמר היבם הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם וגם בהם ילקח קרקע והיבם אוכל פירות כדתניא בברייתא בגמרא וההיא ברייתא ר' מאיר ודאי היא דס"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ואע"ג דלית הלכתא כותיה פי' קודם תקנת הגאונים מכל מקום תנא תנא בבא דהניח אחיו מעות באפי נפשה לאשמועינן דסברתו דר' מאיר הכי דבכל גוונא שהניח מעות ילקח בהן פירות ואפילו היה מלוה ביד היבם ואי לאו דפלגינהו לתרי באבי לא הוה ידענא שר' מאיר ורבנן פליגי מן הקצה אל הקצה דר' מאיר ס"ל דאפילו שהניח מעות מלוה ביד אחיו שהן משועבדין לכתובת אשת אחיו המת ורבנן ס"ל דאפילו מעות בעין אינן משועבדין כלל לכתובת האשה אלא הכל ליבם אם לא תפסה מחיים. ועיין על זה בפסקי הרא"ש ז"ל שהליץ בעד רב אלפס ז"ל שהביא ברייתא זו לפסק הלכה:

3וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו. בגמרא פריך אמאי והא תנן כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה והמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע [כו' עי' תיו"ט] דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה כך פי' רש"י ז"ל וק"ק לע"ד דגם במחוברין פליגי דלרבנן הכל משועבד לה ולר"מ שמין והמותר בלבד הוא דמשועבד לה ונלע"ד דכי דייקת בה שפיר הטעה בעלמא היא דגם לרבנן לא הוי משועבד לכתובת היבמה רק מה שגדל בחיי הבעל ולפי זה נצטרך לפרש דכולה מתני' דמחוברין לקרקע דמתנייא הכא גבי יבמה דשמעת מינה לכאורה דאיכא פלוגתא בין ר"מ לרבנן אגב נכסי מליג תנייה אבל איברא דמילתא דליכא פלוגתא ביניהו כלל ועיקר במחוברין דגם לרבנן המותר לבד משועבד דהיינו מה שגדל בחיי הבעל דוק ועיין בה שפיר ותשכח דקישטא קאמינא:

4התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה. וא"ת בשלמא קדם הוא זכה דקסברי דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא קדמה איהי אמאי זכתה לר' עקיבא דאמר בפירקין דלקמן אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין ואית ליה דאפילו קדמה היא לא זכתה כדמוכח התם בגמרא וי"ל דהתם דלגבות אפילו קדמה איהי לא זכתה אבל הכא שאין לה אלא שעבוד בעלמא לא חשו תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבתי בשמם בפירקין דלקמן סי' ג':

5הרי היא כאשתו לכל דבר. בגמרא מפ' למאי הלכתא ומפ' לומר שמגרשה בגט אם רצה ואינה צריכה עוד חליצה ומחזירה אם רצה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הראשונים עליה ולא תיסגי לה בגט וה"נ כשגרשה לא אמרינן מצוה דרמא וכו' וכך צ"ל בפי ר"ע ז"ל. עוד בפי' ר"ע ז"ל קמ"ל דאמר רחמנא ולקחה לי לאשה לאשה יתרה קדריש והאי ויבמה דרשינן ליה ביבמות לבעל כרחה רש"י ז"ל. וקשה לע"ד דמאי בעי בגמ' למאי הלכתא והא פשטא דמתני' אתא לאשמועינן דאע"ג דאם מתה קודם שכנסה איכא פלוגתא דב"ש וב"ה מי יורש אותם או אם יחלוקו קאמר דבתר שכנסה לכ"ע הרי היא כאשתו והוא יורש הכל בין נצ"ב בין נ"מ. ונלע"ד דעיקר השאלה היא דאמאי קתני לכל דבר אי לענין ירושה דקתני ברישא בלחוד קאי ומשני לומר שמגרשה וכו':

6ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון. מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ליבם זה אין עליו לכתוב לה שטר נשואין ומ"מ אי לית לה מראשון כגון שהיה עני אית לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ופי' הר"ן ז"ל מ"ט אשה הקנו לו מן השמים כלומר מ"ט אין לה שתי כתובות אחת מראשון ואחת משני ומפרקי' דאשה הקנו לו מן השמים ולפיכך אינו חייב ליתן לה כלום משלו ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני וא"ת א"כ מאי נפקא מינה במאי דאמרינן שאין שעבודה על נכסי שני דסוף סוף אית לה כתובה מיניה דנכסי ראשון דידיה נינהו וי"ל דנ"מ אם מכר נכסיו ואח"כ אשתדוף נכסי יבם שאינה יכולה להוציא מן הלקוחות אי נמי נ"מ לענין נדוניא דאפילו ליכא נכסים מראשון אין לה על השני אלא עיקר כתובה אע"פ שהוציא משל אחיו נכסים שהיו מספיקין לנדונייתה עכ"ל ז"ל: ואי לית לה כתובה מנכסי בעלה הראשון כותב לה היבם כתובה מנה אם היא אלמנה מן הנשואין ואם היא מן האירוסין כותב לה מאתים מנכסיו: