מלאכת שלמה על משנה כתובות ט:ב
מלאכת שלמה על משנה כתובות · Melekhet Shelomoh on Mishnah Ketubot 9:2
Open in the reader →1מי שמת והניח וכו'. תוס' בפירקין דלעיל דף פ"ב. ודפ"ק דב"ב דף ה' ודפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ה) ובפ' יש בכור (בכורות דף נ"א.) ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ד:
2ינתנו לכושל שבהן. פליגי בה תנאי ואמוראי בגמרא דר' בנימין ס"ל לכושל שבראיה וה"נ אמר ר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר אמר לכתובת אשה משום חנא וה"נ אר' יותנן אלא שבירוש' לשונו לכושל שבגופו ע"כ ופי' רש"י ז"ל לכושל שבראיה היינו מי ששטרו מאוחר: [הגה"ה אבל רב אלפס ז"ל פי' מאי כושל בעל חוב ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראיה אבל אשה גובה בתנאי ב"ד והכריח הרא"ש כפי' רש"י ז"ל מדלא קאמר ר' יוסי בר' חנינא לבעל חוב מפני שהיא כושל שבראיה כדאמר ר' יוחנן לכתובת אשה משום חנא ומדקאמר לכושל שבראיה משמע איזה מהן שהוא כושל שבראיה וכן שני ב"ח ינתנו למאוחר ע"כ. ולפי' רש"י ז"ל אם האשה והב"ח שניהם זמנם שוה אפילו ר' בנימין יודה דיהבינן לכתובת אשה משום טעמא דתנא וכן כתבו תוספות ז"ל לקמן בפירקין דף פ"ו]: ובירושלמי אמרינן מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים והיינו טעמא דמי שהוא מאוחר או שהלוה בעדים אילו לא ינתן להם יפסידו ומי שהוא מוקדם וכן מלוה בשטר יכולין לגבות מן הלוקח ואע"ג דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס"ל לר"ט דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לב"ח שלו או לכתובה שנתחייב בהן המת מחיים וכ"ת תינח ב"ח דאיכא למימר דכל שלא זכו בהן יורשין לאו מטלטלי דיתמי ומשתעבדי לב"ח כו' דאמר דמטלטלי משתעבדי לכתובה ההר"ן ז"ל [ע' תוי"ט]: ופי' ה"ר שלמה ז"ל משום חנא שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן שלא תדאגנה להפסיד כתובתן וכתבו תוס' ז"ל דר"ת ז"ל פי' שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיו להם קופצים יותר וכן מפ' בערוך ובירוש' וכן משמע לקמן בפ' אלמנה נזונת דפריך למ"ד משום חנא יורשיה מאי חן איכא ומשני שירשתה בתה או אחותה פי' שאף היא צריכה שיקפצו עליה בני אדם ולפי' הקונט' נמי יש לפרש דכיון שרואות בתה ואחותה שכך בקל באה להם כתובה נשאת יותר ברצון לאנשים ואל תתמה דהכא יפה כח האשה מכח ב"ח משום חנא ולענין זבורית תנן בהניזקין דב"ח בבנונית וכתובת אשר בזבורית וגרעו כחה מכח ב"ח משום דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ולא חשו משום חנא לעשות דינה בבנונית כבעל חוב דאין לדמות תקנות חכמים זו לזו כענין שמצינו משקה בי מדבחייא דכן שהקלו שלא להרבות טומאה במקדש ולענין כמה דברים החמירו יותר כדאמרינן בפסחים עכ"ל ז"ל:
3שכולן צריכין שבועה. כתב הר"ן ז"ל מיהו טעמא דשבועה לאו דוקא אלא משום דבעינן למימר דנכסי כל היכא דאיתנהו בחזקת יורשין איתנהו והכי איתא בירושלמי הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה ע"כ. פי' עיקר טעמיה דר' עקיבא משום דנכסי כל היכא דאיתנהו ברשותא דיתמי איתנהו אבל בעל חוב מחוסר גוביינא ונקט טעמא דשבועה שאינה אלא תקנת חכמים ולא מן התורה לאלומי למילתיה. וביד פי"א דהלכות מלוה ולוה סי' ז':