מלאכת שלמה על משנה קינים ג:ו

1האשה שאמרה הרי עלי קן וכו'. ביד פ' עשירי דהלכות פסולי המוקדשין:

2משני מינין תביא שנים. כלומר אם הראשונים ממין אחד שהיו שני הקנים תורין או בני יונה תביא עוד פרידה מאותו המין לעולה ויצאת ידי הכל שהקן שהקריב כהן ראשון יצאת ידי חובת לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי יהי' זה תחתיו ואם הראשונים משני מינים היו קן תורין וקן בני יונה תביא שתים תור ובן יונה ויקריב שניהם למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוא לנדרה ונפסל ממנו פרידה אחת וצריכה להשלימו מאותו המין כדתנן לעיל אין מביאין תורין כנגד בני יונה וכו':

3פירשה נדרה צריכה שתביא שלשה פרידין למעלן ממין אחד. כלומר אם ידעה שלא נתנה לכהן אלא מין אחד והקריבו הכהן בזה הענין ואינה יודעת איזה מין פירשה מביאה שלש פרידין כיצד אם נתנה השני קנים תורין מביאה תור א' לזיווג לפסול ושני בני יונה כי שמא נדרה בני יונה ושמא הקריב באחרונה בני יונה וצריכה להביא בני יונה לזווג לפסול [הגה"ה נראה שהוא לשון כפול]. ועוד שני תורין כי שמא נדרה תורין ולכך תביא ד' שני תורין ושני בני יונה וה"נ מצי למנקט במין אחד שצריכה ד' אם אינה יודעת איזה מין נתנה אי שני קנים תורין אי שני קנים בני יונה אבל ניחא ליה למינקט ביודעת מה נתנה מן המפ' שבתלמוד והאריך להביא כל הפירוש שפי' רש"י ז"ל למתני' בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ורעז"ל החזיק בפי' הרמב"ם ז"ל ובפי' השני שהביא המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה ז"ל. קרוב לסוף פי' רעז"ל צריך להיות ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה הרי יצאת ידי נדרה והשתי תורין שהביאה עכשיו באחת השלימה עולת חובתה והאחר יהא לנדבה וחטאת וכו' עוד צ"ל בפירושו ז"ל לפי שאינה יודעת אי זה מין קבעה לנדרה וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה וכו' ע"כ. אמר המלקט כמו שהגהתי מצאתי אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל אשר היה נמצא אתו כמה ספרי כתיבת יד מדויקים וא"כ הוא ה"פ וגם קן אחד משני מינין צריכה להביא תור אחד ובן יונה אחד לצאת ידי חובתה מחטאת לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה עולת תובתה שתביא כנגדו חטאת שעולת חובתה כבר קרבה ממה נפשך ואנן תור כנגד וכו' והוא סוף פי' ה"ר יצחק ב"ר יהודה ז"ל ואע"פ שהדרך שפי' רעז"ל הענין בעצמו ישר הוא וכן מוכח ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל מ"מ הלשון שנכנס בו רעז"ל טבעו אינו מיושב יפה שהרי הוא ז"ל בראש דבריו נכנס לומר דבשלמא כשהביאה ממין אחד אינה צריכה לעולת חובתה ממה נפשך וכו' משמע שבסוף דבריו ז"ל ביציאה היו צריך לומר אבל כשהביאה שני מינין וכו' צריכה להביא ג"כ עולת חובתה כמו שמבואר בפי' הרמב"ם ז"ל ודומה כאילו רעז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל ומפי' ה"ר יצחק בר יהודה ז"ל וארכיב לישניה אתרי רכשי לכן הנכון הי' בעיני שצריך להגיה כן וגם צריכה שתי תורין או שני בני יונה אחד חטאת וא' עולה להשלים חובתה ואין די לה בבן יונה או תור לחטאת לזווג לעולת חובתה שכבר קרבה ממה נפשך לפי שאינה יודעת מאיזה מין וכו' וחטאת אחת מן בני היונה או מן התורין תביא להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין:

4בתוי"ט ד"ה בן עזאי וכו' וכי היכא דקשיא ליה להר"י קורקוס וכו'.

5[הגה"ה הקשה החכם ה"ר ישראל הכהן נר"ו וז"ל ותמיהני דהיינו מה שכתב הרמב"ם ז"ל ועוד דלאו היינו מה שהקשה הר"י קורקוס לת"ק כי הר"י קורקוס ז"ל הקשה ניחוש שמא קבעה החובה בתורין או בבני יונה, ומ"מ קשה לי קושיא אחרת לפירוש הרמב"ם ז"ל למה לא יספיק בקן אחד תורים ופרידה בן יונה ויקריב הקן של תורין אחד למעלה ואחד למטה ופרידת בן יונה לחטאת ואם קבעה בן יונה עם הכבש הרי יצאה בפרידת בן יונה ואם קבעה תור הרי הקריבה קן אחד תורין אחד לעולה ואחד לחטאת ותעלה אותה חטאת עם הכבש וצל"ע. ע"כ]:

6א"ר יהושע. וכו' מתני' כולה איתא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ואמרינן התם דמדקאמר ר' יהושע הכא בסיפא זהו שאמרו וכו' שמעינן מינה דסתם מסכת קנים ר' יהושע ואע"ג דהתם בזבחים קאמר עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף והכא קתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת אין כשר אלא סתומה ולא אמר דמפורשת תמשך ותהוי חטאת העוף משום דלא אמר נמשכת אלא לאפוקי משום ידי מעילה כדאיתא התם אבל שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה ולעלות לו לשם חובה לא אמר:

7כשהוא מת קולו שבעה. תוס' פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) ודפ' הקומץ רבא דף כ"ח:

8שתי קרניו שתי חצוצרות ובהקומץ רבא אמרינן שתי חצוצרות של כסף באות והכא אמרינן דמקרנים עשויות חצוצרות י"ל דאותם שהיו למסע המחנות בימי משה דוקא היו של כסף אבל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים ור"ת תירץ דשל כהנים היו שתי חצוצרות של כסף כדתנן בסוף תמיד והלוים של קרני בהמה לשיר א"נ חצוצרות דהכא היינו שופרות מדאישתני שמייהו כדאמרינן שלהי במה מדליקין ובפ' לולב הגזול אבל ההיא דאין מעמידין ליכא לשנויי הכי דאיירי התם בשופר דהא לענין קרבן מיירי התם ועל הקרבן היו משוררין בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם תוס' ז"ל:

9שני שוקיו. עצמות שוקיו לעשות חלילין:

10מעיו הכרס הגדול לעשות תוף:

11בני מעיו הדקים לעשות חבלים ונימין לכנורות:

12ויש אומרים אף צמרו דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים עשוין מצמר צבוע בתכלת ועשוין קשין ותלוים בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב פעמון זהב ורמון וכשנוגעים פעמונים של הרמונים בשעת הלוכו ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו דרך צניעות שלא להכנס להיכל פתאום בלתי ביום הכפורים תוס' ז"ל:

13ר"ש בן עקשיא אומר וכו'. שבת פ' שואל (שבת דף קנ"ב) שונה אותה בלשון ברייתא וקתני לה בברייתא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי דהכי גרסינן התם תניא ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר וכו' ואם היא משנה הי' לו לומר שם תנן התם וכן יש בפ' עשרה יוחסין ברייתא אחר סיום המשנה אשר שם. ושם בשבת פי' רש"י ז"ל מדקשי קראי אהדדי על כרחין חד מיתוקם כחכמים וחד בזקני השוק ע"כ. בפי' רעז"ל צריך לכתוב ולהגיה כך זקני תורה כל זמן שמזקינין ובאין לידי תשות כח הם מוסיפים חכמה. ואחרים לטרוף דעת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ובעמי הארץ מישתעי קרא דלמטה מיניה כתיב מסיר לב ראשי עמי הארץ. בישישים חכמה וגו':

14סליק פירקא וסליקא לה מסכת קנים. בעזרת אל שוכן מעונים. ומרחם על עם סגולתו ובניו. כרחם אב רחמן על בנים.