מלאכת שלמה על משנה מכות ג:טו

1כל חייבי כריתות וכו' פ"ק דמגילה דף ז' ותוס' פרק אותו ואת בנו (חולין דף פ'.) וביד שם בהלכות סנהדרין פי"ז סימן ז'. ובטור ח"מ סימן ל"ד:

2דברי ר' חנינא בן גמליאל גמרא א"ר יוחנן חלוקים עליו חבריו על ר' חנינא בן גמליאל ואמרי דבי רב תנינא דחלוקים דהכי תנן בפ"ק דמגלה אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואי איתא דנפטרו מידי כריתתן אידי ואידי בידי אדם הוא רב נחמן אמר הא מני ר' יצחק היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא וכו' כדכתיבנא בראש פירקין ולהכי קאמר דזדון כרת דיום הכפורים בידי שמים ולא בידי אדם אבל מאן דס"ל דמלקות איכא בחייבי כריתות מודי לר' חנינא דנפטרו מידי כריתתן כיון שלקו רב אשי אמר אפילו תימא מתני' דמגלה רבנן היא דאמרי חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות מ' ואפ"ה ליכא למילף מינה שחלוקים על ר"ח דה"ק מתני' שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר:

3נוטל נפשו נ"א ניטלת נפשו עליה. ופסק הרב אלפסי ז"ל הלכה כר' חנינא בן גמליאל וכמו שפסק רב בגמרא וכן הוא ביד שם ספי"ז אבל כאן בפירושו ז"ל כתב ואין הלכה כר' חנינא:

4על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מת"ק דבמדת פורענות כתיב פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפי דרין ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכ"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות ריב"ן ז"ל:

5רש"א ממקומו הוא למד כן דרכו של ר"ש לומר דה"נ אשכחן בברייתא דת"כ פרשת אחרי מות ומייתי לה בגמרא פ"ק דשבועות דף ז' ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע ורמזתיה שם בפ"ק דשבועות סימן ג'. ופי' נמוקי יוסף ז"ל ממקומו הוא למד כלומר אינך צריך ללמוד מקל וחומר לעשה מצוה שיוסיפו לו על חייו שהרי מגוף המקרא אתה למד שאפילו נמנע מעשות עבירה שיוסיפו לו חיים שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ומה עשה והלא בעריות הוא עוסק שיפרוש מהם אלא האי אשר יעשה פרישה היא וקאמר וחי בהם כאילו עשה מצוה עכ"ל נמוקי יוסף ז"ל. בפי' רעז"ל ממקומו הוא למד מחייבי כריתות וכו' כתב הרי"א ז"ל זה קשה דהא גם הראשון למדו מחייבי כריתות ותו דאין זה נקרא ממקומו ויותר נראה נכון לפרש ממקומו כלומר ממקום שנזכר בו עשיית המצוה דהיינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם למדנו זה הק"ו שאמר שבעשיית המצוה נפשו נתנת לו כי בעבירה נאמר ונכרתו הנפשות העושות ולהלן הוא אומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ע"כ:

6ר"ש בֶּן רְבִי אומר אינו צריך הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו' מצאתי מוגה כאן ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ומה אם הדם וכו' ולא נהירא זאת ההגהה שהרי הרמב"ם ז"ל בפירושו ז"ל הוא שכתב ואתה יודע לשון הכתוב והמנע האדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' ע"כ. ועוד פסוק אחר בסוף אותה פרשה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. ובנמוקי יוסף נראה דגריס שנפשו של אדם חתה ממנו שכך פירש חתה ממנו שמואסת אותו ע"כ:

7גזל ועריות שנפשו של אדם וכו' ביד פכ"ב דהלכות איסורי ביאה סימן י"ט: