מלאכת שלמה על משנה מעילה ג:א

1ולד חטאת מה שמקשה בגמרא אמתניתין כתבתיו בתמורה רפ"ד. וביד רפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין וסימן ח' ובפ"ג דהלכות מעילה סי' ד':

2ולד חטאת תמות מפני שהוא שבח הקדש ואין אדם מתכפר בשבח הקדש. ותמורת חטאת מפני שבאה בעבירה ואין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה דהתורה אמרה לא יחליפנו וכו' וא"ת שאר תמורות נמי באות בעבירה ואינם מתות תריץ דאין לך דבר שמכפר אלא חטאת מפירוש שלא נודע שמו של המפרש ז"ל:

3שעברה שנתה כגון שלא הספיק להקריבה עד שעברה שנתה:

4ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכפרו הבעלים תמות העלו תוס' ז"ל דודאי אם כפרו הבעלים קאי אנמצאת ובאבודה בשעת כפרה מיירי וה"ה כי נמי נמצאת תמימה דתמות ונקט נמצאת בעלת מום לרבותא דאע"ג דאיכא דיחוי המום עם דיחוי דאבודה וסד"א דלא תמות כמו אבודה דלילה קמ"ל דתמות דל"ד לאבודת לילה דאינה ראויה לשום הקרבה אבל בעלת מום מכל מקום קדושה קדושת דמים וכמו כן נפרש גבי עברה שנתה דמוקי לה בתמורה בפרק ולד חטאת באבודה כדי שלא יקשה לר"ל דאמר עברה שנתה רואין אותה כאילו היא עומדת בבית הקברות ורועה וה"פ דמתניתין ושעברה שנתה ושאבדה עם עברה שנתה והשתא קשיא כיון דאבדה למה לי עברה שנתה והא כ"ע מודו דאבודה בשעת כפרה תמות:

5ואם משכפרו הבעלים קאי אתרויהו כדפרישית אעברה שנתה ואנמצאת בעלת מום וי"ל דהכא נמי נקט לרבותא דאע"ג דאיכא דיחוי אחרינא עם דיחוי דאבודה וסד"א דלא תמות דהוי כמו אבודת לילה קמ"ל דמ"מ תמות דל"ד לאבודת לילה כדפרישית וא"ת הנך תרתי בתרייתא חדא נינהו עברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתרויהו מיירו באבודה בשעת כפרה ועוד אפילו בלא עברה שנתה ובלא בעלת מום אמרינן דתמות כשהיא אבודה בשעת כפרה וא"כ כיון דבכל ענין אבודה מתה בין תמימה בין בעלת מום בין עברה שנתה בין לא עברה שנתה א"כ הנך תרתי דעברה שנתה ובעלת מום ואבודה כולהו לא הוו אלא חדא וא"כ קשה דחמש חטאות היכי משכחת להו וי"ל דאה"נ דחמש חטאות לא מיתוקמי לרבנן אלא לר"ש דאית ליה דכפרו בעלים אפילו בלא אבדה כלל תמות. עוד י"ל דלרבנן נמי לא קשיא כ"כ דמ"מ משכחת חמש חטאות בהאי עניינא דאבודה תמות כשעברה שנתה וכן בשלא נמצאת עד לאחר כפרה ועוד דמ"מ כיון דאיכא רבותא גבי בעלת מום וגבי עברה שנתה כדפרישית הלכך תרתי חשיב להי אבודה בשעת כפרה מתה גם כשעברה שנתה וכמו כן מתה גם נמצאת בעלת מום לכך חשיב להו תרתי ע"כ ורובו מתוספות כתיבת יד:

6ואינה עושה תמורה שאם התפיס בהמה בקדושתה לא קדשה תחתיה דהא למיתה אזלא תוס' ז"ל:

7לא נהנין ולא מועלין דכיון דאזלי לאיבוד לא שייכא בהו מעילה ולא קרינן קדשי ד' תוס' ז"ל והעלו הם ז"ל דכל היכא דקתני במתניתין ולא מועלין ר"ל אפילו מדרבנן וכמו שאכתוב לקמן בסימן ד'. ועיין ג"כ במה שכתבתי לקמן רפ"ה. וביד ר"פ ראשון סימן ו':

8אם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב לא קאי אנמצאת בעלת מום דמאי עד שתסתאב הרי היא כבר בעלת מום אלא קאי אעברה שנתה א"נ קאי אבעלת מום ומיירי כגון שנמצאת בעלת מום עובר דמיד נדחית מהקרבת מזבח וקאמר תרעה עד שתסתאב ויפול בה מום קבוע דאז יהיה מותר למכרה ולהוציאה לחולין ויביא בדמיה אחרת שיקריב למזבח תוס' ז"ל וכן נראה ג"כ שפירש רש"י ז"ל כפירוש הראשון וז"ל ואם עד שלא כפרו הבעלים באחרת נמצאת ורוצין להתכפר בדמי אותה שהיא בעלת מום הואיל ומסאבא וקיימא תמכר לאלתר ויביא בדמיה חטאת ואותה שעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ע"כ:

9ועושה תמורה ומועלין בה כיון דלא כפרו הבעלים משום דלא אזלא לאיבוד כדאמרינן תרעה וכו'. וסמ"ג מל"ת סימן שמ"ה נתן לסימן לחמש חטאות מתות ו'ת'מ'נ'ע' ולד חטאת תמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו בעליה באחרת. עברה שנתה. ואיתא להאי סימן ג"כ בתוספי הרא"ש ז"ל ובדוכתי אחריני גם בפסיקתא פ' ויקרא דף ו' ועיין במ"ש בתמורה ר"פ ולד חטאת: