מלאכת שלמה על משנה נדרים יא:ג

1קונם שאיני. יש ספרים שאני וכדכתיבנא לעיל:

2לבריות עיין במ"ש לעיל ס"פ קונם:

3אינו יכול להפר. בגמ' דייק מדקתני אינו יכול להפר משמע דאין בנדר הזה ענוי נפש משום דיכולה להתפרנס משלו מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה אבל מדבעל לא אכלה אלמא בעל בכלל בריות הוא אמר עולא לעולם לאו בכלל הוא וחדא ועוד קתני חדא דבעל לאו בכלל בריות הוא ועוד דיכולה היא ליהנות בלקט וכו'. ופי' רש"י ז"ל ואין יכול להפר דמתני' אכ"ע קא מהדר דאין יכול להפר אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי ענוי הויין ולא דברים שבינו לבינה ע"כ. והרא"ש והר"ן ז"ל כתבו דבעל לא הוי בכלל בריות הלכך לא מיקרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה ואינו מפר לה אלא בעודה תחתיו וכי תימא אכתי היכי אתיא שפיר דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לאו קושיא דהתם אסרה לה לפירות חנוני אפילו בזמן שיביאם לה בעל וכדאסיקנא לעיל בגמרא הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהם שאינה נהנית מן הבריות אלא מן הבעל ע"כ. רבא אמר לעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר אע"ג דלא קתני מפני שיכולה וכו' ממילא משמע דמה טעם קאמר מה טעם אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות וכו' רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל הבריות הוא והאי דקאמר אינו יכול להפר אין צריך להפר קאמר והאי דקתני ויכולה ליהנות וכו' משנתגרשה קאמר דאז לא מצי לאתהנויי מבעל אבל רבינו יעקב בעל הטור ז"ל ס"ל שם ביורה דעה סימן רל"ד דף רפ"ג דקונם שאיני נהנה לבריות הוי נדרי ענוי נפש:

4ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה ולא קתני ובמעשר עני דמתני' איירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו' כתרומה דכתיב בה תתנו תרומה לכהן וכיון שבעל הבית מסלקו טובת הנאה שלו כתרומה משום הכי לא תנייא במתני דהא מיתסרא ביה אבל במעשר עני המתחלק בגרנות שמניחו בגרן כדכתיב והנחת בשעריך וכל הרוצה ליטול יבא ויטול מותרת ליהנות ובהכי מוקי רבא בגמרא לברייתא דקתני ויכולה ליהנות ג"כ במעשר עני ומטעם זה נמי תנן דיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה דכיון דלא כתיב בהו נתינה לא שייך טובת הנאה:

5קונם כהנים ולוים וכו'. ירוש' סוף פ' האיש מקדש:

6יטלו על כרחו. בגמ' פריך מדקתני יטלו ע"כ ש"מ דטובת הנאה שיש לו כשיתננה לכהן או ללוי אחר שמחזיק לו טובה אינה ממון ולא מיתחזי כמאן דמתהני מיניה ובסיפא קתני כהנים אלו לוים אלו יטלו אחרים אבל לאלו לא אלמא טובת הנאה ממון ומסיק רבא לעולם כולה מתני' טובת הנאה ממון וסיפא ניחא דכהנים אלו יטלו אחרים ורישא היינו טעמא דיטלו על כרחו משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים שאי אפשר ליתנה לישראל וכן המעשר אי אפשר ליתנו אלא ללוי אע"ג דשרי לזרים הלכך כיון דאסרה עלייהו שוייה עפרא בעלמא ואפקרה לההיא טובת הנאה שיש לו בה:

7יטלו אחרים אפשר לומר דלאו דוקא יטלו בידם דאפילי הוא יכול ליתן להם בידיו ממש אלא אגב דקתני רישא יטלו תנא נמי סיפא יטלו ובסמוך בס"ד יתבאר יותר. וביד פ"ז דהלכות נדרים סי' י' י"א. ובטור יורה דעה סימן רכ"ז. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לתת טעם לדבר מה הפרש יש בין רישא לסיפא כי בכאן בסיפא כיון שטובת הנאה של המעשרות הוא שלה אסור הוא לאלו שנדרה שלא יהנו ממנה שיהנו במעשרותיה שהרי היא מהנה אותם במה שהיא נותנת אותם להם אבל כשאמרה כהנים ולוים נהנין לי א"כ הרי אינן ברשותה ליתנם לשום כהן והיא מעתה אין לה בהם טובת הנאה כלל ועל כן מותרים ליהנות מהם כל הכהנים כי המעשרות עצמן אינן שלה ע"כ::