מלאכת שלמה על משנה נדרים ד:ו
מלאכת שלמה על משנה נדרים · Melekhet Shelomoh on Mishnah Nedarim 4:6
Open in the reader →1לא ישאילנו ולא ישאל ממנו ירוש' ר"פ השותפין:
2לא ישאלנו ולא ילונו שאלה שייכא במידי דהדר בעיניה כבהמה וכלים הלואה שייכא במידי דלא הדר בעיניה כהלואת מעות. ובגמרא בשלמא לא ילונו מדיר למודר דקא מהני ליה הנאה מפורסמת אבל לא ילוה ממנו המדיר מן המודר מאי הנאה קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף ליה למדיר ובשלמא לא ילוה ממנו נמי מצינן נמי למימר דקא מתהני בכה"ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה האיך יפות ולא יקח ממנו נמי משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמיא על אפיה אלא לא ישאיל ממנו מה הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההוא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי היא ומשני א"ר יוסי ב"ר חנניא כגון שנדרו זה מזה דשניהם אסורין וכתב הר"ן ז"ל וכי תימא א"כ מאי קמ"ל נראה דסתם לן כר' אליעזר דאמר ויתור אסור במודר הנאה ואע"ג דכבר סתם לן כותיה בריש פירקין קמ"ל דכל הני נמי לא גריעי מויתור ואסירי לר' אליעזר ע"כ. ואביי אמר גזרה לשאול משום להשאיל וכן כולהו גזרה דמש"ה אסרינן נמי למכור לו אטו ליקח ממנו וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דתנן בפ"ד נדרים קונם שאיני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות שאין ישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביותר ואמרינן עלה בסוגיין דלעיל דכל היכא דהוי זבינא חריפא שרי מודר למכור למדיר ולא גזרינן כבר כתב הרמב"ן ז"ל דהתם כיון דמכולהו ישראל נדר לא גזרינן עלה ואי מצרכינן ליה ליהנות לאומות טריחא ליה מילתא אבל כאן שאינו אסור אלא להנאת חברו בלבד מצי למיקם עלה דמילתא וגזרינן וא"ת והא אפילו במודר הנאה מחברו בלבד תנן לקמן בפ' השותפין הריני עליך חרם המודר אסור ומשמע אבל מדיר לא ואמאי ה"ל למיתני שניהם אסורין ומשום גזרה וי"ל דלאו קושיא היא כי גזרינן הכא ה"מ בהני בלחוד דתנינן במתני' דלא משמע להו לאינשי דליתסרו במודר הנאה ואי עביד להו מודר למדיר אתי נמי למישקל להו ממדיר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בה ליכא למיגזר הלכך לא מצי תני שניהם אסורין ע"כ וכן כתבו תוס' ז"ל:
3אינה פנויה דמלאכתו היה עושה ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואמר לו הואיל וסרבת להשאילה לי קונם שדה שאני חורש בה לעולם פי' שלא אחרוש שדי בפרתך ואח"כ השאילה לו רואים אם הוא פרזי ודרכו לחרוש שדהו הוא אסור לחרוש שדהו באותה פרה וכל אדם מותר לחרוש לו דודאי כי נדר אדעתא דנפשיה נדר לחוד. ועיין בהר"ן ז"ל פ' שבועות בתרא דף ש"י ע"ב. וביד פ"ח דהלכות נדרים סי' י"ב. ובטור יורה דעה סי' רי"ח הביאה לענין דאזלינן אחר כוונת הנודר לקמן פ"ז סי' ג'. ונראה מדבריו ז"ל שהיה גורס ואם אין דרכו לחרוש הוא מותר לחרוש ושאר כל אדם אסורין לחרוש בה ע"כ וכך נראה שהיא גרסת הרא"ש ז"ל: