מלאכת שלמה על משנה נדה ט:י

1היתה למודה להיות רואה ליום ט"ו לטבילתה כמו שאכתוב בס"ד. ואיתא בתוס' פ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף ל"ז.) וכתב שם הרא"ש ז"ל דצריך לחלק בין סרוגין דשורים לסרוגין דימי' דהכא בעינן שישלש בדילוג פי' שאין הראשון של ט"ו מן המנין ואילו גבי נגיחת שורים כשראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו וראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו וחזר וראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין וקי"ל דהראשונה מן המנין וכ"כ שם נימוקי יוסף בשמו בדף כ'. ואיתא בגמ' ס"פ בנות כותים ופי' שם רש"י ז"ל ושנתה לה וסת ליום עשרים פעם אחת:

2זה וזה אסורין אין צריך לומר ט"ו שעבר שאסור שהרי כל היום המתינה שמא תראה וקיימא לן דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ואין צריך לומר יום עשרים שראתה בו שהרי נדה היא אלא ה"ק כשיחזור ויגיע ט"ו אסורה לשמש שהרי יום וסתה הוא ועדיין לא דלגחו אלא פעם אחת ואין וסת נעקר בפחות משלשה פעמים וכשיגיע יום עשרים לראיה של עשרים אסורה לשמש שמא תקבע וסת מעשרים לעשרים שהרי שנתה פעם אחת ליום עשרים וכן פעמים ליום עשרים זה וזה אסורין יום ט"ו ויום עשרים הבא אבל שלש פעמים ליום עשרים הותר יום ט"ו ונאסר יום עשרים ע"כ: ואמר רב יהודה אמר שמואל התם (פ' בנות כותים דף ל"ט) לא שנו דמיום ט"ו הוי וסת קבוע דליבעי תלתא זימני למיעקריה אלא שהיתה רגילה לראות יום ט"ו לטבילתה שטובלת לסוף ז' ימי נדה ורואה ליום ט"ו שהוא יום כ"ב לראייתה דכבר שלמו ימי זוב לסוף י"א והרי ד' ימים שהגיעו ימים שראויה להיות בהן נדה אבל ט"ו לראייתה ושנתה ליום עשרים לטבילתה שהיא כ"ז לראייתה דבימי זיבתה קאי לא קבעה דס"ל לשמואל דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ולא בעיא תלתא זימני למעקריה ובחדא זימנא הוא דעקור לה ואם ישבה ולא בדקה טהורה והכא אמר רב פפא לא שנו שאין אשה קובעת וסת בפחות מתלתא זימני אלא למיקבע וסת דתיהוי דיה שעתה ולא יעקר בפחות מתלתא זימני אבל למיחש בחדא זימנא חיישא לה שאם ראתה ביום ט"ו פעם אחת חוששת לט"ו הבא ולא תשמש ופרכי' מאי קמ"ל תנינא היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורין ומשני אי ממתני' ה"א ה"מ היכא דקאים לה אותו יום ששנתה בו בתוך ימים שראויה להיות בהן נדה כי מתני' שהיא למודה להיות רואה ביום ט"ו לטבילתה שהוא כ"ב לראייתה וכדאוקימנא התם בבנות כותים ישנתה ליום עשרים לטבילתה שהן כ"ז לראייתה דכי הדר מטי יום ט"ו לטבילתה קיימא לה בימים הראויים לנדה שהרי שלמו לאחר טבילה י"א שבין נדה לנדה ונכנסה ד' ימים בימים הראויין לנדות אבל היכא דקאי בתוך ימי זיבתה כגון שהיתה למודה להיות רואה ליום ט"ו לטבילתה והקדימה וראתה בתוך ימי הזוב כגון ליום עשירי לטבילה אימא לא תיחוש לה פי' דכי מטיא טבילה אחריתי ותטבול ויגיע יום עשירי לא תאסר לשמש דהא קיימא לן כל י"א יום בחזקת טהרה שאינה מוחזקת רואה דלכך משום חדא זימנא לא תיחוש לה דאקראי בעלמא הוא קמ"ל:

3ושנתה להיות רואה ליום עשרים זה וזה אסורין. ואפי' היכא דקיימא בתוך ימי זיבתה נמי אמרינן בגמרא דחיישא לה וכדכתבינן:

4שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה שלשה פעמים וכו'. גמ' אמר שמואל זו דברי רבן גמליאל בר רבי שאמר משום רשב"ג וס"ל נמי כוותיה דלא הויא חזקה בציר מתלת זימני כדשמעינן ליה בכל דוכתא דקאמר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא אבל חכמים אומרים ראתה אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש פי' לשנות בוסתות דגופא דמשקבעתן פעם אחת הוי וסת ולא לשלש בוסתות דיומא: