מלאכת שלמה על משנה פסחים ג:ד

1רבן גמליאל אומר שלש נשים וכו'. מתניתין בשלש בצקות י"מ דדוקא בשיעור זה דשלשה נשים אבל ביתר מכאן אע"פ שעוסקות בא לידי חמוץ דאי לא תימא הכי סדרא דשלש נשים למה לי. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהלכות חמץ ומצה שכל זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ וכך נראה בתוספתא כדבריו (הגהה עיין על זה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' קכ"ד) ומיהו דוקא בשיעור עיסה שנתנו חכמים דהיינו כדי שיעור חלה הוא דאמרי' דכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חמוץ וכי תימא אי איתא דכל זמן שעוסקות בו אינו בא לידי חמוץ סדרא דשלש נשים למה לי אפשר לומר דרבנן לכתחלה לא שרו טפי מהאי שיעורא שמא תרפה ידיה מלעסוק בבצק תדיר אבל אי קים לה שלא פסקה מלהתעסק בה אפי' טפי מהאי שיעורא שרי א"נ משום דר"ג נקט שיעורא בשלש נשים דלדידיה אפי' סלקה ידיה מן הבצק כל שלא שהה יותר מכדי שתי אפיות ושלש היסקות אינו בא לידי חמוץ פליגי עליה ואמרי דבשלש נשים ליכא למישרי אלא כה"ג שכל אחת עסוקה בבצק תדיר ואינה מניחתו כלל ואין ה"נ דכל שעה שעסוקה בו אינו בא לידי חמוץ. ובשאינה עסוקה בבצק תדיר א"נ בעסוקה אלא שהוא יותר משיעור עיסה מסתברא דילפי' שיעורא מבצק החרש דאמרי' אין שם כיוצא בו שיעורו מיל או אפשר דקולא הוא שהקלו בבצק החרש לפי שאינו ממהר להחמיץ ואין למדין ממנו לבצק אחר עכ"ל הר"ן ז"ל:

2שלש נשים עוסקות בבצק. אית דגרסי עסֵקוֹת הסמ"ך בנקודת צירי. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

3ר' עקיבא אומר וכו'. כתב עוד הר"ן ז"ל אפשר דר"ע לא פליג ארבנן אלא אדר"ג לחוד וכדתניא בברייתא בגמ' אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר"ג ילמדנו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאינם זריזות בעצים לחים או בעצים יבשים בתנור חם או בתנור צונן אמר לי אין לך אלא מה ששנו חכמים זה הכלל תפח תלטוש בצונן אבל מודה ר"ע לרבנן דבשיעור היסק אחד שממתנת כל אחת לא תבוא עיסתה לידי חמוץ כלל ומודה נמי שכל זמן שאשה עסוקה בבצקה אינו בא לידי חמוץ ע"כ וכן נמי משמע מפי' הרמב"ם ז"ל דלא פליג ארבנן:

4זה הכלל תפח וכו'. סתמא היא ולאו ר"ע קאמר כדכתבינן לעיל בשם הירוש' וכתב החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל והכרח הדבר הוא דודאי כיון דר' עקיבא מודה לרבנן דאין עיסה מחמצת כלל בעוד שעוסקת בה ושהייא בה פורתא וחולק עם ר"ג וסובר דבא לידי חמוץ אי שהי טובא ודאי ה"ק לא כל הנשים וכו' הלכך ע"כ צריך לעשות כרבנן ורבי שנה סתם משנה כאן בין אם עבר ועשה כר"ג ושהה באונס או בשוגג טפי מכדי היסק אחד בין אם עבר ועשה כרבנן תלטוש בצונן דהלכה כבן בתירא דהטלת העיסה בצונן מונע חמוצה ודלא כר' אליעזר ור' יהושע דפליגי עליה וסברי דאינו מונע ע"כ. ופי' בערוך בערך לטש תלטוש תוריק בו מים פי' על העיסה שנתנפחה פי' אחר אם מתנפחת היא בתוך התנור מכה בידו כשהיא שרויה על העוגה לפי שהעוגה כשמתנפחת עולה למעלה מן המצה ולידי חמץ לא באה לפיכך חייבונו ללוטשה בצונן כדי להמעיט בה הנפיחה וחוזרת כמו שהיתה ע"כ. אבל מן הברייתא דבגמ' שהעתקתי בשם הר"ן ז"ל משמע שהוא דברי ר"ג: