מלאכת שלמה על משנה פסחים ד:ח

1ששה דברים עשו אנשי יריחו. אגב דאמ' בהאי מתני' דאנשי יריחו היו מרכיבין אילנות כל יום י"ד אף מחצות ולמעלה אייתי לה לכולה מתני' מן המאירי ז"ל: ובפ' ר' ישמעאל דמנחות דף ע"א איתא ברייתא וכתב בעל הערוך ז"ל בערך ניסן יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והאיך הוא מעשיהם בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרים הם כעדשים מביאין הכפניות ומסבבין (צ"ל ומסביכין וכ"ה בערוך השלם) בעיקץ ידה מהן (כו' עי' בתוי"ט) ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונם של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפי' יום אחד יופסדו לפיכך אלופנו הירונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספת זבחים (צ"ל דפסחים ספ"ג) מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום ע"כ:

2וכורכין את שמע. כלומר שהיו מדבקין כל הקרייה ולא היו מוסיפין לומר בשכמל"ו. וי"מ שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא מחר על לבבך. ובירוש' איכא מאן דמפ' שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דבפסוק שמע ישראל ובטור א"ח סי' ס"א:

3וקוצרין. כתב החכם הר"א אזכרי ז"ל רש"י ז"ל לא גריס במתני' וקוצרין דאי הכי ד' הויין והיכי תני ושלשה לא מיחו בידם וברייתא מייתי הבבלי דתני קוצרין וגודשין ומגיה סמי מכאן קצירה אבל גרסת הירוש' במשנתנו קוצרין וגודשין ע"כ. וז"ל רש"י ז"ל וקוצרין לא גרסי' דהא היתר גמור הוא דקיימא לן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ותבואת יריחו של עמקים היא ואינה כשרה למנחות דתנן במנחות פ' כל קרבנות אין מביאין סולת למנחה לא מבית השלחין ולא מבית העמקים ולהכי אינה כשרה לעומר דאין מנחות באות ממנו דבעינן משבח ארץ ישראל דילפי' התם ג"ש ארץ ארץ ע"כ. וז"ל הירוש' מאן תנא קוצרין ר"מ ומאן תנא גודשין ר' יהודה א"ר יעקב כ"ע מודו שקוצרין וכ"ע מודו שאין גודשין וכמה בהרכבת דקלים ר"מ אומר מרכיבין דקלים כל היום וברצון חכמים היו עושין ר' יהודה אומר לא היו עושין ברצון חכמים ופי' ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל דס"ל דמאי קשיא לך דקא חשיב ד' לאו קושיא היא דחדא קתני כלומר והשלישית שלא מיחו היינו שגודשין אחר הקצירה המותרת ומשום דלא שייך גדישה רק אחר הקצירה נקט קוצרין וגודשין וכן יש מי שפירש בבבלי בברייתא דקתני תרווייהו ומתרץ תלמודא סמי מכאן קצירה כלומר כאילו לא נזכרה דכדי נסבה ע"כ:

4לפני העומר. עיין במ"ש בפ"ק דחלה:

5ולא מיחו בידם חכמים ואלו שמיחו בידם. פי' וכולן שלא ברצון חכמים ומתני' ר' יהודה היא דלר"מ שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים:

6מתירין גמזיות. סברי לה כמ"ד אין מעילה בגדולין ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא:

7בפי' ר"ע ז"ל ואית דגרסי מתיזין גמזיות וכו' ותמהתי שמצאתי כתוב בספר תוספת י"ט ואית ספרים דגרסי מתזיר ונדחק לפרש שהוא לשון זירין ואני נלע"ד שאע"פ שבדפוס משניות של הרמב"ם ור"ע ז"ל ג"כ כתוב מתזיר בהדיא גם שם ודאי נדפס בטעות וצ"ל מתיזין. ובירושלמי א"ל אי אתם מודים לנו בגדולי הקדש שהן אסורין א"ל דבריכם אמת בסתם מקדיש אבל אבותינו מעיקרא לא הקדישו אלא הקורות בלבד מפני בעלי אגרופים שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע וחכמים הכחישום שהם שמעו בזמן אבותיהם של אנשי יריחו שקורות ופירות הקדישו ולא הקדישום מחמת בעלי אגרופים אלא בסתמא הקדישום כשהן קצוצין ואפי' תימא כדבריהם כן הוא והודו להן אפ"ה סברי רבנן כיון שהקורות קדש כל הגדל מהם ממילא הוי קדש:

8ואוכלין מתחת הנשרים בשבת. גמ' כי אתא רבין אר"ש בן לקיש מחלוקת בשל בין כפים דהיינו שנשרו כבר דרבנן סברי מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם ואנשי יריחו סברי מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אבל בשל בין מכבדות פי' כפות תמרים שבראש הדקל וכשהתמרים נופלים הן מקבלות אותן דברי הכל אסור גזרה שמא יעלה ויתלוש מן המחוברות דהוי אב מלאכה. וכתב הר"א אזכרי ז"ל ובירוש' ריש מסכת ביצה ספק היום נשרו ספק מאתמול נשרו פלוגתא דר"ג ורבנן כדאיתא בריש אין צדין בבבלי ובירושלמי ור"ג דשרי התם כאנשי יריחו ורבנן דהתם כרבנן דהכא ע"כ:

9ונותנין פאה לירק. גמרא ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן בפ"ק דפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא וכו' ומכניסו לקיום פרט לירק אמר רב יהודה אמר רב הב"ע בראשי לפתות ובמכניסו לקיום ע"י דבר אחר קמיפלגי: