מלאכת שלמה על משנה שבת יט:ב

1עושין כל צרכי מילה בשבת. ובגמ' מכדי קתני כולהו כל צרכי מילה לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר המל כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבין את המילה פי' רש"י ז"ל והיינו דקתני כל צרכי מילה אפי' ציצין שאין מעכבין חוזר עליהן כל זמן שלא פירש. ובמסקנא מוקי לה בגמ' דלא כר' יוסי דאמר בפ' שתי הלחם אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד פי' דחדא מילתא היא ה"נ פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא היא:

2ומוצצין. את הדם ואע"פ שהוא עושה חבורה אפ"ה שרי ומשום סכנה דדומיא דאספלנית וכמון קתני מה אספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא אף הכא כי לא עביד סכנה הוא ולא אמרי' דם מפקד פקיד והרי היא כאילו נתון בכלי ובמציצה לא עביד חבורה אלא ודאי עביד חבורה במציצה ואפ"ה שרי משום סכנה הכי איתא בגמ':

3וכמון. י"ס דגרסי וּכְמַן. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בכל מקום שהוא נזכר במשנה:

4אם לא טרף יין ושמן זה נותן בעצמו וזה בעצמו. אבל ביו"ט אפילו לטרוף ולבלבל ולערב יפה יפה מותר ומתני' דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו לטרוף בלבד הוא דקאמר ולאו דוקא קתני נותן זה בעצמו ובהכי אתיא מתני' כר"מ דקאמר בברייתא בגמ' דטורפין יין ושמן לחולה בשבת משום דלא בעי לחולה עירוב ובלבול יפה יפה אבל למילה דבעי עירוב ובלבול יפה יפה אין מערב יפה יפה אלא נותן זה בעצמו וזה בעצמו כלומר בטירוף כל דהו וכדכתיבנא וממאי דכתיבנא משמע דטירוף לשון עירוב כל דהו אבל בגמ' פ' ר"א דתולין דף ק"מ מוכח התם דטרוף הוי בכח יותר מעירוב. ובטור י"ד סי' רס"ו. וכתב הר"ן ז"ל דהיכא דאיכא חמימי לרחוץ קודם ואשתפוך הנך דלאחר מילה בכה"ג איכא למידק אי אמרי' תדחה מילה כיון שאם נמול נצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירין או דילמא השתא מיהת כדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא דדחי את השבת והרמב"ן ז"ל כתב דשרי למימהליה שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פק"נ הוא דדחי לה ולא מכשירי מילה ומתני' דייקא לה הכי דקתני לא שחק כמון מע"ש לועס בשניו ונותן ואם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא ולא קתני בשאין לו כמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשניו תדחה דמדקתני תקנתא ולא קתני דחייה ש"מ כדאמרן ועוד דכורך על אצבעו ומביא [הגה"ה בלשון הר"ן ז"ל כתוב דרך רה"ר ובית יוסף בסי' של"א יישבו:] ואפילו מחצר אחרת כשלא נשתתפו איסורא דרבנן מיהא איכא. ואם איתא דמכשירין דלאחר מילה כמקמי מילה תדחה מילה שהרי העמידו דבריהם במקום כרת אלא ש"מ שאין צרכי סכנה של אחר המילה דוחין את המילה בתחלה אלא שמל ואח"כ מחלל לצורך הסכנה עכ"ל ז"ל. ואין כן דעת הרז"ה ז"ל שהוא ז"ל אמר דכל היכא דאשתפוך חמימי דבתר מילה תדחה מילה וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה מדתנן בפ"ק דביצה בה"א לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ מבעו"י וב"ש מתירין ואם איתא שמלין מפני שבשעת מילה אין כאן דחיית מכשירין ואח"כ פקוח נפש הוא שדוחה הכא נמי נשחוט מפני שמחת יו"ט ואחר מכאן נימא שמצות כסוי היא שדוחה אלא ש"מ כל שאנו יודעין בתחלת הדבר שיבוא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שלא נבוא בסוף לידי כך ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו ולהביאו ולא דחו את המילה בכך כשם שדחו אותה מפני הבאת איזמל ואפי' דרך גגות וקרפיפות היכא ששבת בתוך הבית איכא למימר דאי אתיידע מילתא מקמי מילה אה"נ ומתני' בדלא ידעי עד לאחר מילה ואפ"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן אלו דברי הרב ז"ל ואפשר הן אבל זו של דקר נעוץ אינה ראיה לפי דעתי שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבועה כמילה בשבת עכ"ל הר"ן ז"ל:

5ואפי מחצר אחרת. אית דל"ג ואפילו בוי"ו ומ"מ דרך רה"ר לא אע"פ שמביאו בדרך מלבוש: