מלאכת שלמה על משנה שבת כא:א

1נוטל אדם את בנו וכו'. ודוקא אבן אבל דינר אסור משום דאבן אי נפלה לא אתי אבוה לאתויי אבל דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי. וכתב הר"ן ז"ל דיש מי שפירש דאם יש דינר ביד התינוק אפי' לאחוז בידו והוא מהלך ברגליו אסור דילמא אחי לידי טלטול גמור דנפיל הדינר ואתי אבוה לאתויי והרמב"ן ז"ל חולק ע"כ ומייתי לה להאי בבא בירוש' דמכילתין ס"פ כירה:

2כלכלה והאבן בתוכה. ירוש' במכילתין פ' כל הכלים תנאי דבית רבי תנו האבן והאוכלין בתוכה:

3בפי' ר"ע ז"ל אבל אם היו בו [פירות] כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והן נופלין ע"כ. פי' נופלין האבן והפירות כדאיתא בגמ' ומלקט הפירות ומחזירם לכלכלה: עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' מיירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה או שוליה וכו' דומה שהעתיק מפי' הרמב"ם ז"ל [שבמשנה] שפירש התירו לטלטל והאבן בתוכה בשלשה חנאים וכו' ולא משמע כן בגמ':

4ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל תרומה טהורה עם הטמאה וכתב כן מצאתי בכל הספרים וכן נ"ל עיקר דהוי דומיא דרישא נוטל אדם את בנו או הכלכלה עם האבן ה"נ מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה עכ"ל ז"ל. ובגמ' אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה כו'. ומתני' בצריך לגופם של פירות מיירי שרוצה לאכלם הלכך אי לאו דטהורה למטה לא שרו ליה לטלטולי לטמאה אלא שקול לטהורה וממטי לה לשלחן אבל אם הוא צריך למקומו של כלי אפי' טהורה למעלה וטמאה למטה שרו ליה רבנן לטלטל האי אטו האי ומתני' נמי דייקא דבצורך גופו מיירי דקתני סיפא מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות ואמר רבב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו של הכר אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו:

5רי"א אף מעלין את המדומע באחד ומאה. סאה של תרומה שנפלה בק' סאין של חולין וצריך להרימה משום גזל השבט מותר להעלותה כו' והביאוה תוס' ז"ל פרק כל הגט (גיטין דף ל"א) ובפ' כל המנחות (מנחות דף נ"ב) ובפ' מעשר בהמה (בכורות ד' נ"ט) ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תל"ה. ובגמ' אמרי' דס"ל כרשב"א דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ודר' יהודה עדיפא מדר"ש בן אלעזר פי' דמקיל טפי פירתא ואמר כיון דיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה לא הוי מתקן בהעלאתו ומעלין. והא דס"ל לר' יהודה בעלמא דמין במינו לא בטיל פי' ר"י דוקא בדבר לח המתערב: