מלאכת שלמה על משנה יבמות ג:י

1שנים שקדשו וכו' ביד פ' כ"ד דהלכות אישות סי' י"ט:

2החליפו את של זה וכו' גמ' החליפו אטו ברשיעי עסיקי' ומשני אמר רב יהודה תני הוחלפו וה"נ מסתברא דקתני מפרישין אותם שלשה חדשים שמא מעוברות הן הא לאו מעוברות שריין ואי במזיד מי שרי אלא לאו ש"מ הוחלפו תנן ש"מ:

3אם היו אחין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נדות אף משום נדה גרסי'. ואיתא בס"פ אלמנה לכ"ג. וביד ר"פ ב' דהלכות איסורי ביאה ובפ"ד דהלכות שגגות. ועיין בסימן קי"ז דשאלות החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע: וכתוב בנמוקי יוסף נמצא שחייבי' להביא ששה עשר חטאות בין כולם דהאנשים שנים והנשים שתים דהכרת על הנשים קאי כמו על האנשים דעל שניהם הוא אומר ונכרתו הנפשות העושות וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת נמצא ד' חטאות לכל איש משום א"א ומשום אשת אח ומשום אחות אשה ומשום נדה וכן ד' חטאות לכל אשה ע"כ: ובגמ' מוקמי' מתני' אליבא דר"מ דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דתנן בפ"ג דמסכת כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אי טמא שאכל את החלב וכו' עד ור"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב וסבר לה אפי' כר' יהושע דאמר טעה בדבר מצוה פטור דע"כ לא קאמר ר' יהושע פטור אלא בפ' ר"א דמילה גבי תינוקות משום דזמנו בהול שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו וכגון ההיא דרפ"ח דמסכת תרומות דהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו' דמיירי בתרומה בערבי פסחים דזמנו בהול שלא תשרף אבל הכא גבי נשואין אין זמנו בהול דאין זמן קבוע לבעילת מצוה והוה ליה למידק ובגמ' דחיק לאוקומה אפי' כר"ש דמקיל והכא מודה וכגון דחלו כולהו בבת אחת וכו' כדמפרש בגמ' כגון שעשו שני האחין שליח אחד להוליך הקדושין לשתי האחיות והן ג"כ עשו שליח אחר לקבל קדושיהן ופגע שליח בשליח וחלו יחד זה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה. ונדות נמי משכחת לה בבת אחת עם קדושין בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי הבעלים ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי הנשים פי' שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום א' והזכר לי"ג ויום א' ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים מסרו קדושיהן שיחולו ליום המחרת כשהן נעשים גדולים ביום אחד בשנת י"ג בעי' לנקבות ויום אי בשנת י"ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר ואע"ג שהנדות לא היו הן אסורות לאלו לפי שאינם בכלל מצות ולא אלו אסורין בהם לפי שאינם בני מצות נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהן כשחשכה ר"ה של שלשה עשר לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדולתן ותלויין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן ולהכי נקט שופעות דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אא"כ קדמו בשעה אחת בקטנותן:

4ומפרישין אותן שלשה חדשים. פי' רב אלפס ז"ל דבהא אפי' ר' יוסי דפליג בברייתא אר' יהודה גבי אנוסה ומפותה דמתירם ליארס ולינשא מיד הכא מודה דמפרישין אותן ג' חדשים ע"ש:

5שמא מעוברות הן. בתשובות להרשב"א ז"ל סי' י' שמא מעוברות הן אלימא הא לאו מעוברות הן שריין ודבר זה מבואר בכמה מקומות בתלמוד ע"כ: ובגמ' פריך והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ומשני אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כגון שבעלו ושנו:

6ואם היו קטנות וכו' ואי קשיא לך מהא דתניא קטנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג' חדשים תריץ דגזרה רבנן היא והכא דחלופא הוא לא גזור דחלופא לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזור בה רבנן הרי"ף ז"ל: וביד פי"א דהלכות גירושין סי' כ"ג:

7ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה גרסי' פי' וכל שכן דנפסלו להנשא לכהנים בבעילת אשת איש. ועיין בירושלמי שהבאתי בפירקי' דלקמן סי' י"ב וגם במשנה ב' דבפ"ו דחמירא כהונה מתרומה וכדמוכח ממה שכתבתי ברפ"ה דסוטה: ועיין ע"ז עוד בס' הלבוש דאבן העזר סי' ו' סעיף ח' וה"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א מן הכהונה וס"א מן הכהונה ומן התרומה ע"כ: ובגמ' דייק כהנות אין ישראליות לא ואמאי הואיל ואשת כהן היא אפי' בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן ומשני מאי כהנות. נשי כהנות. ופריך נשי ישראל לא בתמיה אם בעליהם של אלו ישראל מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים והאמר רב עמרם הא מילתא אמר לי רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' דהבא על יבמתו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מתרומה דבי נשייהו ולזה נראה שכיון הרמב"ם ז"ל בפירושו וז"ל נמוקי יוסף ואם היו כהנות ל"מ נשי כהנים דאסירן למיכל בתרומה דאשת כהן אפי' באונס פסולה מן הכהונה ממעוטא דוהיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה הא אשת כהן אפי' נתפשה אסורה. אלא אפי' אשת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה וזרע אין לה דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל פסולה לאכול ואינה חוזרת לבית אביה שהרי נתחללה בביאה ע"כ: ואיתא בתוס' פ' כשם שהמים (סוטה דף כ"ט:)