מלאכת שלמה על משנה יבמות ד:א

1החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת הא דלא נקט החולץ למעוברת כדנקט בגמ' משום דרבותא הוא דאע"ג דלא היה עוברה ניכר בשעת חליצה ונראית חליצה מעולה אפ"ה לא פסלה בזמן שהולד של קיימא ובגמ' נקט נמי למעוברת לרבותא דאע"פ שהוכר עוברה כיון שהפילה חליצה מעלייתא היא א"נ נקט נמצאת משום סיפא דהתם לא מצי למיתני הכונס ליבמתו מעוברת דא"כ מזיד הוא ולא מיחייב קרבן דלא שב מידיעתו הוא תוס' ז"ל: ובגמ' החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין דס"ל דחליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה רשב"ל אומר צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה ולא ביאת מעוברת שמה ביאה והלכתא כותיה דר"ל שזו אחת מן השלש מקומות שהלכה כמותו ואידך תרתי בפ' יש נוחלין כמו שכתבתי שם בסי' ה' ובסי' ז' וביד פ"א דהלכות יבום סי' ה' כ' ובטור א"ה סי' קס"ד. וכתבו עוד תוס' דבחולץ בתוך שלשה חדשים מיירי דומיא דסוכא דהכונס את יבמתו דאיירי תוך שלשה דאי לאחר שלשה אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברות ניכרות לחדש שלישי וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה לי' למעבד ע"כ:

2של קיימה בה"א:

3ולא פסלה מן הכהונה. פי"ז דהלכות איסורי ביאה סימן י"ח:

4ואם אין הולד של קיימה שהוא נפל א"נ שילדתו חי ולא שהה שלשים יום והוא ספק בן ט' ספק בן חי ולא נגמרו סימניו דאי נגמרו סימניו או דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו ואפי' לא נתקיים אלא יום ולד מעליא חשיב:

5ופסלה מן הכהונה ואפי' בדיעבד מפקי' לה אם נשאת לכהן נמוקי יוסף: ירוש' החולץ ליבמתו וכו' כשכבר הא בתחלה לא דא מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה שלשה חדשים: ותחלוץ מיד ממה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הרי חליצתה בידה ר' זעירא ר' חייא בשם ר' בון בשם ר' יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני ר' אישעיא מאן יבמי את שאומרים לו ייבם אומרי' לו חלוץ ואת שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ ע"כ והתם מפרש מאי בינייהו: