מלאכת שלמה על משנה זבחים יג:ב

1טמא שאכל בין קדש טמא וכו'. תוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"ג) ובגמרא פ' גיד הנשה (חולין דף ק"א) ורמזתי מילתיה דריה"ג שם בסוף הפרק. וביד פי"ח דהלכות פסולי סי' י"ג:

2ר' יוסי הגלילי אומר וכו' אמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאהו. ואפ"ה כי הדר אכיל ליה מחייב ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י אחרים. וכתבו תוס' ז"ל כיון שנגע בו טמאהו אע"ג דמשכחת לה כשתחב לו חברו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו ע"כ:

3בפירוש ר"ע ז"ל כשנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר כ"ע ל"פ וכו' עד ואין איסור של טומאת הגוף חל על איסור של טומאת בשר. אמר המלקט ובגמרא פריך נהי דר' יוה"ג לית ליה איסור כולל מיהו הא שמעינן ליה בפ' גיד הנשה דבאיסור חמור אית ליה איסור חל על איסור והכא נמי תיתי טומאת הגוף דחמירא ותחול על טומאת בשר דקילא ומשני רב אשי ממאי דטומאת הגוף דחמירא דילמא טומאת בשר חמירא שכן אין לה טהרה במקוה: עוד שם בלשון ר"ע ז"ל שאחר זה משום והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ע"כ. אמר המלקט מסיפיה דקרא מפיק ליה בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ד) דכתיב והבשר כל טהור יאכל בשר וי"ו דוהבשר יתירא וגם כל מלת והבשר לרבות אימורים שנטמאו והוא טהור שהוא מוזהר עליהם בלאו דלא יאכל דכתיב ברישיה דקרא אע"פ שכבר הן אסורין עליו משום זרות שאף הכהן זר אצלם אבל והבשר דברישיה דקרא דרשינן ליה התם לרבות עצים ולבונה. ונלע"ד דממלת והבשר דבסיפיה דקרא דרשינן לרבות אימורין וכל טהור יאכל בשר דבסיפיה דקרא כבר נדרש לדרשא אחריתי כמו שפירש שם רש"י ז"ל: עוד שם בלשון שלאחר זה אינו חייב אלא על טומאת הגוף כדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה ובטומאת הגוף הכתוב מדבר ע"כ. אמר המלקט פירש וטומאתו עליו מדריש הכי במי שטומאתו פורחת ממנו וזהו האדם שיש לו טהרה במקוה. ובת"כ היא שנויה פרק עשירי דפ' אחרי מות: