מלאכת שלמה על משנה זבחים ד:ו

1לשם ששה וכו'. ריש מכילתין ואיתה בת"כ פ' ויקרא פי"ז וכתבו תוס' ז"ל הזבח נזבח לא שחשב בשעת שחיטה לשם ששה דברים אלא כלומר הזבח נעשה לשם ששה דברים וכל אחת בשעתה ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל לשם אשים לאפוקי אם שחטו ע"מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים. אמר המלקט היינו כבבא דאיתא בגמ' והוא פירש רש"י ז"ל וכן פירש ג"כ הרמב"ן ז"ל בפ' ויקרא בפסוק עולה אשה ריח ניחוח וכתב שיש אחרים שפירשו שר"ל שישחטנו ע"מ להעלותו ע"ג אש בוערת במערכה לא להעלות על גבי גחלים אוממות שמתכבות והולכות וכתב שיש שגורסין לאפוקי גבבא בגימל פי' שלא יחשוב להעלותו ע"ג אש של קש ושל גבבא אלא על גבי אש של עצים ע"כ בקיצור:

2והחטאת והאשם לשם חטא וכו'. בספר ישן כתוב חטאת ואשם לשם חטאת ואשם א"ר יוסי שמעתי שאף וכו':

3שאין המחשבה הולכת. נ"א ואין המחשבה והרמב"ם ז"ל פי' שת"ק דמתני' הצריך שתהא כונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסף על השוחט ע"כ משמע שהוא גורס שאין המחשבה הולכת בשין והן דברי ר' יוסי וכמו שכתבתי בפ' שני דחולין סימן ז'. ובגמ' מתניתין דקתני ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דלא כר' אלעזר בר' יוסי דאמר שמעתי שהבעלים מפגלין וטעמיה מדכתיב והקריב המקריב קרבנו לה' אלמא בעלים נמי מקריב קרי להו הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב. ור' אלעזר בר' יוסי הא דאמרן ס"ל זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה וכן נמי ר' אליעזר דתנן בפ' שרי דמסכת חולין השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל וכן נמי ר' שמעון בן אלעזר דאמר בשבת פ' כלל גדול כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבתו של זה וכדכתבי' התם. וביד ספ"ד דהלכות מעשה הקרבנות ורפי"ד דהלכות פסולי המוקדשין: