מנורת המאור, אור עולם טז
מנורת המאור · Menorat HaMaor, Ohr Olam 16
Open in the reader →1פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות
2לעולם יהיה אדם תוכו כברו, ולא יהיה מדבר אחת בפה ואחת בלב, ויתרחק מן הליצנות, ולא יחניף לשום אדם בעולם. א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו, בשביל חנופה, שחנפו לו עדתו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהם שר של גיהנם שניו. א"ר אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנא' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו', וכתי' בתריה לכן כאכול קש לשון אש וגו'.
3לעולם יפרוש אדם מן החנופה, לפי שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' מעשה תעתועים. גלוי עריות, דכתי' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף כל הארץ. שפיכות דמים, דכתי' ותחנף הארץ בדמים.
4לעולם ירחיק אדם את עצמו מן הליצנות, שכל המתלוצץ עונשו גדול, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.
5לעולם יפרוש אדם מן הליצנות, שכל המתלוצץ אין לו [רפואה], שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.