מדרש לקח טוב, שמות יב:א

1פרשת החודש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. שומע אני שהיה הדבור למשה ולאהרן, ת״ל ויהי ביום דבר ה׳ אל משה בארץ מצרים (שמות ו כח), א״כ למה נאמר למשה ולאהרן, ללמדך שכשם שהיה משה (ד) כלל לדברות ולמאמרות, כך היה אהרן.

2ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. הקיש הכתוב אהרן למשה, מה משה דיין לפרעה, אף אהרן דיין לפרעה, מה משה אומר דבריו ואינו ירא, אף אהרן אומר דבריו ואינו ירא.

3בארץ מצרים. חוץ לכרך, אתה אומר חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שם ט כט), והלא דברים קל וחומר, ומה תפלה קלה לא התפלל אלא חוץ לכרך, דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מצרים מלאה גלולים ושקוצים. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל לא הוכשרו לדבור, שכן מצינו ביונה שנאמר בו ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳ (יונה א ג). והכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קל טז), אלא אמר יונה אלך לחוצה לארץ מקום שאין שכינה נגלית, לפי שהגוים קרובי תשובה הם, כדי שלא לחייב את ישראל, משל לעבד של כהן שברח לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבוא, אמר לו רבו, אני לא אכנוס, אשלח אחריך עבדים כיוצא בך, כך ברח יונה, וה׳ הטיל רוח סערה אל הים (יונה א ד), לפיכך לא נדבר עמו פעם שלישית, שנא' ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית (שם ג א), שנית נדבר עמו, שלישית לא. ר׳ נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל.

4לאמר. צא אמור להם מיד, דברי ר׳ ישמעאל.

5ד״א לאמר. לך אמור להם, מיכן לאומר לחבירו דבר, שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך ואמרו.