מדרש לקח טוב, שמות יב:ב

1החדש הזה לכם. א״ר ישמעאל משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה ראה וקדש וקבעו בו לדורות, והלא כל הדברות שנדבר הקב״ה עם משה, לא דבר עמו אלא ביום, וכאן כיצד נדבר עמו בלילה, ר׳ אלעזר אומר נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש עם חשכה.

2החדש הזה. זה ניסן, אתה אומר זה ניסן, או אינו אלא בשאר החדשים, כשהוא אומר וחג האסיף בצאת השנהה (שמות כג טז), וחג האסיף תקופת השנה (שם לד כב), צא וראה אי זה הוא חודש שיש בו חג ואסיף ותקופה ושנה יוצאה בו ונקרא שביעי, אין אתה מוצא אלא תשרי, לאחר שלמדת תשרי שהוא שביעי, הוי למד שהחודש הראשון הוא ניסן, וכן כתבו אנשי כנסת הגדולה, בחודש הראשון הוא חודש ניסן (אסתר ג ז).

3ניסן שבו נעשים נסים לישראל, ובו יצאו מעבדות לחירות.

4תנן התם ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרי׳ למלכים למאי הילכתא, א״ר חנינא לשטרות כיון שמיוחד ראש השנה וכבר מונין לשטרות הימנו, מתוך כך ניכרין המוקדמים והמאוחרין להכשירם ולפוסלם) דתנן בשלהי מס׳ שבועות פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול, שטרי חובות המוקדמין פסולים, והמאוחרין כשרין, מאי טעמא דפרוזבול, שכיון שראה הלל הזקן שנמנעו העם מהלוות זה לזה, והיו עוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים טו ט), עמד ותקן להם פרוזבול, מאי פרוזבול, פרוסבולי ובוטי, כולי אלו עשירים, בוטי אלו עניים, תקון לעניים שילוום ממון, תקון לעשירים שלא יתחייבו. וזה תקון של פרוזבול, מוסרני לכם ב״ד שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי ביד פלוני שאגבנו בכל עת שארצה, והדיינין חותמין מלמטה, או העדים, כדי שיהא האדם סומך על שטרו ולא יגוש את רעהו כי קרא שמטה, לפיכך אם הפרוזבול מוקדם לחוב כשר, שלא חלה שמטה עליו, ואם מאוחר לחוב פסול, שהרי נתחייב לשמט, אבל שטרי חוב המוקדמין לנתינת המעות פסולין, שהרי גובה מן הלקוחות שלא כדין, שאין הלוה חייב כלום למלוה בזמן השטר, כי אמנה היה דבריהם, שהבטיחו מלוה ללוה לתת לו בתשרי, ולא נותנם לו עד ניסן, והואיל והשטר נכתב מתשרי, גובה מן הלקוחות שמתשרי שקודם ניסן, והוא שלא כדין, שהרי עד ניסן לא נתחייב הלוה למלוה כלום, ובמה יבחנו השטרות הללו, אם מוקדמין הם, אם מאוחרין, מחמת הזמן הכתוב בהן, שאם כתוב בו בשנת אחת למלך בירח ניסן, והעדים מעידים כי בשנה אחת למלך בירח תשרי ניתן הממון, בידוע שהשטר הזה מוקדם הוא ופסול, שאין מונין למלכים אלא מניסן, ואם כתוב בשטר בשנה שניה למלך בניסן, והעדים אומרים באחת למלך בתשרי, ידענו שזה ניסן שאחר תשרי והשטר מאוחר וכשר. והמוקדם פסול, ידענו שזה פסול בזמנו לגבות מנכסין משועבדים, לפי ששטר שנפסל מקצתו נפסל כולו, אבל מן המשוחררין גובה, ומנלן דלמלכים מונין מניסן, משלמה דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל (מ״א ו א), זיו זה אייר, לכן שנינו באחד בניסן ראש השנה למלכים. ולרגלים, דכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז טז), לענין נדרים בבל תאחר דבעינן ג׳ רגלים כסדרן וחג המצות תחלה.

5לכם ראש חדשים. לכם ולא לאומות העולם שהרי אומות העולם מונין מתשרי.

6הוא לכם, סימן הוא לכם שאתם מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה.

7הקטן מונה לקטן, והגדול מונה לגדול.

8וכשם שהחודש מתחדש. כך ישראל עתידין להתחדש.

9שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, (ישעיה ס א), וכשם שהלבנה מושלת ביום ובלילה, כך ישראל נוחלין העולם הזה והעולם הבא, וכשם שאין כח ללבנה ביום, כך אין כח לישראל בעולם הזה מפני האומות.

10ד"א החודש הזה לכם ראש חדשים. חידוש הוא לכם, שנאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד).

11ראשון הוא לכם. מה ת״ל לפי שנא׳ החדש הזה לכם ראש חדשים, סבור אתה מיעוט חדשים שנים, ת״ל לחדשי השנה, לכל חדשי השנה.

12ד״א ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שכיון שקידשתה חודש ניסן אי אתה רשאי לעברו ולעשות ניסן אחר, שנאמר ראשון הוא לכם, (מח) זה ניסן ואין אחר ניסן, ומנין שמעברין את אדר לעשות אדר שני, שנא׳ שמור את חדש האביב ועשית פסח (שם טז א), שמור את חדש לאביב ואביב לפסח שיבוא אביב בזמנו, הא כיצד עיבר את אדר שיבוא אדר בזמנו.

13ת״ר על שלשה סימנין מעברין את השנה, על אביב ועל פירות האילן, ועל התקופה שהיה. במס׳ סנהדרין פ״א. וכה״א במלכים, ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל (מ״א ד ז), וכתיב ונציב אחד בארץ (שם שם יט), זה היה כנגד חודש העיבור, וכמה עיבור שנה חודש, שנאמר שמור את חדש האביב (דברים טז א), חודש הסמוך לאביב, הוי אומר זה אדר השני, ולא עוד אלא כשם שהחודש מתעבר ממנויו יום אחד לחדש, כך שנה מתעברת למינוייה חודש אחד לי״ב חודש, ומה חודש עיבורו בסופו, אף שנה עיבורה בסופה.

14ד״א ראשון הוא לכם. כיוצא בכם, מה אתם בית דין אף לדורות בבית דין שלא תהא השנה מתעברת אלא עפ״י בית דין, כך עושין בארץ ישראל לפני ראש הישיבה.

15מדרש ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. זש״ה ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שה״ש ב י), ענה דודי, ע״י משה, ואמר לי, ע״י אהרן, קומי לך, מן הגלות, רעיתי, בזכות אברהם שריעה ואיחה אותי, יפתי, בזכות יצחק שייפה מעשיו ופשט צוארו לשחיטה על שמי, ולכי לך, בזכות יעקב שנאמר לו.קום לך פדנה ארם (בראשית כח כ), כי הנה הסתו עבר (שה״ש ב יא), אלו צרות המצריים, הגשם חלף, זה שיעבוד מצרים, הנצנים נראו בארץ (שם שם יב), אלו משה ואהרן, עת הזמיר הגיע, הגיע עת ליזמר, לחתך את המצריים.

16ד״א עת הזמיר הגיע. לומר עזי וזמרת יה (שמות טו ב), וקול התור, קול מתן תורה, התאנה חנטה פגיה, אלו רשעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה, והגפנים סמדר, (נט) אלו בחורי ישראל, נחנו ריח, במעשיהם הטובים.

17החודש הזה לכם ראש חדשים. לכם הוא מסור, ולא אתם מסורין בידו, שאם לא נראה בזמנו מקדשין אותו ישראל על החשבון, שמואל בר אבא אומר כל חודש שהוא נולד קודם שש שעות יש כח לעין לראות, משש שעות ולמעלה אין בו כח העין לראות, ואותו חודש נולד אחר חצות ואין מקדשין אותו, לפיכך הראהו הקב״ה למשה החדש הזה.

18תני דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חדש וחדש דיים. אמר אביי הלכך צריך לברך עליו מעומד. מאי מברך, בא״י אמ״ה אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם, שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה, להלל ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו בא״י מחדש חדשים.

19ובזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם היו מקדשין את החדש עפ״י ראיית העדים, וכשגלו אין בית דין קבוע לחקור ולדרוש, וכדי שלא יהו ישראל עושין ב' ימים טובים בשינוי זה מזה, האב היום, והבן מחר, ואחיו למחרת, עמדו ישראל על תקנות סוד העיבור שהיו מחשבין מאדם ועד נח, ונח מסרו לשם, ושם ליעקב אבינו, ויעקב אבינו לקהת, וקהת לעמרם, ועד היום הזה הוא מסור לחכמי ישראל לקדש בו חדשים, ואע״פ שמצוה לקדש על הראייה אינו חובה לומר שאם לא נתקדש על הראייה אינו מקודש, תדע לך אם היה זמן מעונן ולא נראית הלבנה עשרה ימים, תאמר שלא נקדש חדשים, לכך נאמר שני פעמים בפסוק לכם לכם, לכם לראייה לקדש, ואם לא, לכם סוד העיבור. ואם תאמר היאך מתאחר בראייתו אחר הקידוש, (סו) הוא שאמרו רז״ל עשה ירח למועדים, מועדים הרבה יש לו, פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, ולכך ראוי לסמוך על סוד העיבור ולא לעשות ישראל אגודות אגודות להיות זה מחלל שמירת יום קודש של זה, ולאכול ביום עינוי של זה, מזה יתבונן כל בני בינה, שאם תהיה שנה גשומה, ותתכסה הלבנה עשרה ראשי חדשים, אם יבואו לעשותן כולן שלימין כמשפט נח בתיבה ואח״כ תראה הלבנה תהיה בשליש הרקיע ולזה יהי׳ לו ראש חודש, ללמדך כי אין זה דרך הדעת לחשב החדשים משלשים יום כולן, ומי שעושין אותו ברשע, אין חסים על כבוד קונם, ועליהם אמר ישעיה הנביא רועים רבים שחתו כרמי (ירמיה יב י), רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה (שם נ ו), וילכו במועצות בשרירות לבם (שם ז כד), וכיון שאמר הכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה (ויקרא כג כט), לכל ישראל צוה המצוה הזאת להיות צומים ומתענים ביום אחד בשוה, ולא זה היום וזה למחר, וכבר ישראל נפוצים בארצות שאין הלבנה נראית כדרך שהיתה נראית בארץ ישראל, והתורה אמרה תורה אחת יהיה לכם (במדבר טו כט), לא חילוק דתות, ובזכות ראש וראשון יגאלנו צורנו, מראש וראשון, ראש זו גלות בבל, וראשון זה עשו, דכתיב ויצא הראשון (בראשית ו כה), ונודה לצורנו שהוא ראש לכל ראשון.