מדרש לקח טוב, שמות טו:א

1אז ישיר משה ובני ישראל. יש אז לשעבר, ויש אז לעתיד, אז הוחל (בראשית ד כו), אז אמרה (שמות ד כו), אז ישיר משה, אז ישיר ישראל (במדבר כא כא), אז יבנה יהושע (יהושע ח ל), אז ידבר יהושע (שם י יב), אז אמר שלמה (מ״א ח יב) הרי אלו לשעבר, אז תראי ונהרת (ישעיה ס ה), אז יבקע (שם נח ח), אז תפקחנה, אז ידלג (שם לה ה ו), אז תשמח בתולה במחול (ירמיה לא יב), אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים (תהלים קכו ב), הרי אלו לעתיד. אז שר משה לא נאמר, אלא ישיר, למדנו לתחיית המתים.

2ד״א ישיר משה יו״ד במקום עבר, כמו אז ידבר יהושע (יהושע י יב), אז יבנה שלמה (מ״א יא ז).

3משה ובני ישראל. משה שקול כנגד כל ישראל. ד״א אז ישיר משה ובני ישראל, מגיד הכתוב שאמר משה שירה כנגד כל ישראל.

4את השירה הזאת. עשר שירות הן, ראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל כט), שניה אז ישיר משה, שלישית על הבאר אז ישיר ישראל (במדבר כא כא), רביעית שירת האזינו (דברים לב א), חמישית אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ששית ותשר דבורה (שופטים ה א), שביעית וידבר דוד (ש״ב כב א), שמינית מזמור שיר חנוכת הבית (תהלים ל א), תשיעית ביהושפט, דכתיב ויעמד משוררים בבית ה׳ בצאתו לפני החלוץ אמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו (דה״ב כ כא), עשירית לעתיד לבא, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש (ישעיה מב י), משונה שיר זה להקרות לשון זכר, וכן השירות כולן קרואים בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת, לפי שכל התשועות היה אחריהן שעבוד, אבל לעתיד לבא תשועה שאין אחריה שעבוד, שנאמר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים (ישעיה מה יז), לכך נכתב שיר חדש, כשם שאין הזכר יוליד, וכה״א שאלו נא וראו אם יולד זכר (ירמיה ל ו).

5לה׳. לה׳ אמרוה ולא לבשר ודם, כענין שנאמר ותצאן כל הנשים מכל ערי ישראל ותענינה הנשים המשחקות וגו׳ (ש״א יח ו ז), אבל כאן לה׳ אמרוה.

6ויאמרו לאמר. ר׳ נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל והיו אומרים שירה, כבני אדם שהן קורין את שמע, ר׳ אלעזר בן תרדיון אומר משה היה פותח בדברים בתחלה, וישראל עונין אחריו לאמר עמו, לכך נאמר לאמר.

7אשירה לה׳ כי גאה גאה. נאה לה׳ גדולה, נאה לה׳ גבורה.

8ד״א אשירה לה׳, כל שאדם יכול לשבח ולהלל אינן מספיקין די הילולו של הקב״ה, משל לשר שנכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, חכם ואינו אלא טפש, שהוא נאה ואינו אלא מכוער, שהוא טוב ואינו אלא רע, שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי, אבל הקב״ה יתעלה זכרו לנצח נצחים אינו כן, אלא אשירה לה׳, שהוא גבור, וגדול, ונורא, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), שהכל שלו, שנאמר לה׳ הארץ ומלואה (תהלים כד א), שהוא חכם לבב ואמיץ כח, שהוא אל רחום וחנון, שהוא נאמן אל אמונה ואין עול.

9אשירה לה׳. כי אין כמוהו, ואין כערכו, שנאמר כי מי בשחק יערוך לה׳ (שם פט ז); ה׳ אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (שם שם ט), מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו (שם קו ב).

10כי גאה גאה. הראשון רפה והשני דגש, כלומר גאה רם ונשא, ומתגאה על כל גאה ורם, ועל כל נשא, ומשפיל רמים ומשפיל גאים.

11ד״א כי גאה גאה. גאני וגאתיו, גאני על הים, שנאמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), וגאתיו בשירה.

12ד״א כי גאה גאה. במה שאומות העולם מתגאים, בו בדבר מתגאה עליהם, דור הפלגה אמרו פן נפוץ (בראשית יא ד), וכתיב ויפץ ה׳ אותם (שם שם ח), אנשי סדום אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו (איוב כא יד), רצו להשכיח תורת רגל מארצם, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם כא ד), וכן ביחזקאל אומר הנה זה היה עון סדום אחותך וגו׳ (יחזקאל טז מט), פרעה נתגאה ואמר מי ה׳, לפיכך סוס ורכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה לו, אלא בזמן שהן עושין רצון של מקום הגוים לפניהם כאיש אחד, וכל הסוסים כסוס אחד, וכה״א כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב (דברים כ א).

13ד״א סוס ורכבו. מלמד שהסוס קשור ברכבו ורוכבו בסוס.

14רמה בים. וכתיב ירה בים (פסוק ד), מלמד שהיו עולין עד למרום, ומורידין לתהום ואינן נפרדין זה מזה.