מדרש לקח טוב, שמות כ:יח

1ויעמד העם מרחוק. אלו שנים עשר מילין, מגיד שהיה מחנה ישראל שנים עשר מילין, דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים (במדבר לג מט), אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והוו שנים עשר מילין.

2ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים. מי גרם לו לגדולה הזו, ענותנותו, שנאמר והאיש משה ענו מאד (שם יב ג), מגיד הכתוב שכל מי שהוא ענו סופו להשרות עליו שכינה, שנאמר כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' (ישעיה נז טו), רוח ה׳ אלהים עלי לבשר ענוים (שם סא א), אוי לגסות הרוח שנקראת תועבה, שנאמר תועבת ה׳ כל גבה לב (משלי טז ה), ואומר ולא תביא תועבה אל ביתך (דברי׳ ז כו), מה עבודת כוכבים נקרא טמא, שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו (ישעיה ל כב), ואף גסות הרוח נקראת טמאה, ועל עסק גסות הרוח מפורש במס' סוטה פרק ראשון.

3ומשה נגש אל הערפל. לפנים משלשה מחיצות חשך ענן וערפל, חשך מבחוץ ענן מבפנים, וערפל לפני ולפנים, אשר שם האלהים.