מדרש לקח טוב, בראשית מז:כט

1ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף. זש"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו [עלי ארץ ואין מקוה] (דה"א כט טו). והלואי כצלו של כותל. או כצלו של אילן. אלא כצלו של עוף. שנאמר ימיו כצל עובר (תהלים קמד ג). כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה. ואין מי יקוה שלא ימות. הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים. אברהם אמר ואנכי הולך ערירי (בראשית טו ב). יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (שם כז ד). יעקב אמר ושכבתי עם אבותי (שם מז ל). זה שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח (קהלת ח ח).

2ויקרבו ימי ישראל למות. מפני מה נאמר ביעקב אבינו ויקרבו. ולא נאמר באברהם וביצחק. ארז"ל כל מקום שנאמר בו קריבה של מיתה. לא השיגו לחיי אבותם. אברהם אבינו חיה קע"ה שנה. יצחק אבינו חיה ק"פ שנה. יעקב חיה קמ"ז שנה. לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות. שחסרו שלשים ושלשה שנה מחיי אביו. וכן במשה רבינו כתוב. הן קרבו ימיך למות (דברים לא יד). לפי שלא הגיע לשני חיי אבותיו. שהרי לוי חיה קל"ז. וקהת בנו חי קל"ג. ועמרם בנו חיה קל"ז. ומשה רבינו לא חיה אלא ק"כ שנה. לכך נאמר בו קריבה. וכן בדוד הוא אומר ויקרבו ימי דוד למות (מ"א ב א). למה שלא השיג לשני חיי אבותיו. ישי עובד ובועז. ארז"ל יותר מארבע מאות שנה חיו. וראיה לדבר. שהרי נחשון בן עמינדב הקריב קרבנו בחנוכת המזבח. וכתיב נחשון הוליד את שלמון. ושלמון הוליד את בועז. ובועז הוליד את עובד. ועובד הוליד את ישי. וישי הוליד את דוד (רות ד כ כא כב). וכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים הוא השנה הרביעית למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה' (מ"א ו א). צא מהן [ארבעים] שנה שהלכו ישראל במדבר נשארו ת"מ שנה לשלמון בועז ועובד וישי. למדנו כי יותר מארבע מאות שנה חיו אלו הארבעה דורות. ואעפ"כ כתוב פסוק מלא על ישי. והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (ש"א יז יב). אבל דוד לא חיה אלא שבעים שנה. בן שלשים שנה היה במלכו. וארבעים שנה מלך. לכך נאמר בו קריבה.

3ויקרא לבנו ליוסף. למה קרא ליוסף ולא קרא לראובן שהיה בכור. ולא קרא ליהודה שהיה מלך בשבטים. אלא לפי שידע שיוסף היה בידו יכולת לעשות.

4ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי. השביעו כדרך שהשביע אברהם אבינו את אליעזר.

5ועשית עמדי חסד ואמת. וכי יש חסד של שקר. אלא כל חסד שהוא שלא בפניו הוא חסד של אמת. אבל חסד שבפניו הוא חסד של חנופה. מתלא אמרי אינשי. מית בר חברך טעון. מית חברך פרוק. ולפי שהיה יעקב אבינו הולך לעולמו והוא עשה עמו חסד שלא בפניו. לכך נאמר חסד ואמת.

6ארז"ל גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. הצדקה לחיים. וגמילות חסדים לחיים ולמתים. הצדקה לעניים. וגמילות חסדים לעניים ולעשירים.

7אל נא תקברני במצרים. אין נא אלא לשון בקשה. למה בקש יעקב אבינו שלא להקבר במצרים. לפי שידע שעתידה ארץ מצרים ללקות עפרה בכנים. כדי שלא יהא הכנים מרחשות תחת גופו.

8ד"א שלא יעשוהו המצרים אלוה. וכבר עתיד הקב"ה להפרע מן האומה הזו ומן אלהיהם. שנאמר ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד).