מדרש לקח טוב, ויקרא טו:כד
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 15:24
Open in the reader →1פס'. ואם שכב ישכב. לרבות שתי שכיבות. ואם שכב ישכב לרבות את המערה. איש פרט לקטן. ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגליו. פירוש שאם בא עליה בתוך ימי נדתה תאמר יטמא בועלה כימים הנותרים לה מטומאתה או אחד או שנים או ג' ת"ל שבעת ימים בין בתחלת הנדה בין באמצע בין בסוף טעון ז' ימים. ד"א ותהי נדתה עליו מלמד מה היא מטמאה אדם וכלי חרש אף הוא מטמא אדם וכלי חרש. וכל המשכב אשר ישכב עליו (שמא) [יטמא] נתקו הכתוב מטומאה חמורה ותלאו בטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו. וטמא שבעת ימים. סופר שבעה לביאה האחרונה. וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא עד שינשא רובו עליו. ד"א ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מכאן אמרו ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב שהוא טמא ואינו מטמא. ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש שכך שנינו כל אשה שאין קובעת לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזור דברי ר' מאיר ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש והן והן עידיה והן הן עוותיה והן (תיקוליה) [תיקונה]. משום אבא חנן אמרו אוי לו לבעלה של זו כל אשה שאין לה וסת דיה שעתה ואלו הן וסתות מפהקת מתעטשת וחוששת בפיסי כריסה ושיפולי מעיה וכמו צמרמורות אוחזין אותה וכן כיוצא בהן. כל שתקבענה שלש פעמים הרי זה וסת וכן כל כיוצא בהן. להביא את שראשה כבד ואבריה כבדין עליה ורותת וכו' אלו וסתות של גוף. ווסתות (שלימים) [של ימים] אמרו חכמים היתה לומדת להיות רואה זו חמשה עשר ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין פעמים ליום כ' זה וזה אסורין שלשה פעמים ליום כ' מותרין יום חמשה עשר ונקבעה לה יום כ'. נשים בבתולות כגפנים יש גפן שיינו אדום ויש גפן שיינו שחור ויש גפן שיינו מרובה ויש גפן שיינו ממועט כל גפן יש בו יין וכל אשה יש בה דמים ושאין בה דורקטי. מאי דורקטי דור קטוע. שני ר' חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. ר' מאיר אומר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. וכל אשה שהיא מרובה בבדיקות משובחת היא בין הנשים שכך שנינו כל היד המרובה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ומה טעם בנשים משובחת ובאנשים תקצץ נשים שאינן בני הרגשה משובחת אנשים שהן בני הרגשה תקצץ. ומותיבין ואם אנשים בני הרגשה הן למה הוצרך התנא לומר המרבה לבדוק אפי' אינה מרבה תקצץ שהן בני הרגשה הן (ומתרנין) [ומתרצינן] אין באנשים אפילו בלא רבוי נמי תקצץ וכששנה (הונא) [התנא] המרבה לבדוק בשביל נשים שנה: