מדרש שכל טוב, בראשית יט:לא

1ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן. שמא נתעכב בדרך וימות:

2ואיש אין בארץ לבא עלינו. בבעילה:

3כדרך כל הארץ. שגזר הקב"ה לזכרים פרו ורבו ומלאו את הארץ, כסבורין היו שנתכלה העולם כבדור המבול, ולשם שמים עשו, ואע"פ שנשתיירה צוער היא עם מצער, ושמא לא יהא לנו ממנה תובעין: