מדרש שכל טוב, בראשית לג:כ

1ויצב שם מזבח. ויבן לא נאמר, אלא ויצב, שהבניין הוא באבנים וחומר או סיד, והצבה בלי בנין וחומר, ודומה לו והנה סולם מוצב ארצה (שם כח יב), הציבי לך ציונים (ירמיה לא כ), ויצב יעקב מצבה על קבורתה (בראשית לה כ), שהקים יעקב האבנים ועשאם מזבח:

2ויקרא לו אל אלהי ישראל. זה ויקרא אינו קריאת השם, אלא לשון תפלה, כדכתיב קולי אל ה' אקרא (תהלים ג ה), קראתי שמך ה' (איכה ג נה), וכמה כמותם במקרא:

3בנה מזבח לשם הקב"ה, וקרא לו בלשון זה אל, לפי שנתברך באל, כדכתיב ואל שדי יברך אותך (בראשית כח ג):

4אלהי ישראל. לפי שהמלאך קראו ישראל אמר עד כאן לא הייתי רשאי לקרות אלהותו של הקב"ה על שמי, שהרי נאמר לי בבית אל, אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (שם כח יג) ואני נדרתי ואמרתי, והיה ה' לי לאלהים (שם שם כא), שיהא מיחד שמו עלי, לכך נאמר אלהי ישראל:

5ורבותינו דרשו ויבא יעקב שלם. שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח תלמודו, שנאמר כי נשני אלהים את כל עמלי וגו' (שם מא נא):

6ויחן את פני העיר. חנן את פינות העיר, התחיל שולח דורונות, פינות העם אלו שרי העיר, שלם לא נאמר על שם העיר, שאין עיר שנקרא שלם, אלא ירושלים, דכתיב ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים עו ג), אבל שלם על יעקב נאמר, שבא לשכם תמים בלי מום, תמים מתרגמינן שלים, שלא היה צולע אלא בשעת מעשה, ואות היה לבניו על דור השמד, כדדרשנו. ויקרא לו אל אלהי ישראל, הזכיר עליו ישועת אלהים, לפי שהקב"ה מצרף את יראיו ונתייאש כמעט וקיטרג השטן, ותצא דינה אמר רשב"ל אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אתה הוא אל בעולמך, ואני קרוי אל בתחתונים, א"ל הקב"ה אפי' חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה נוטל שררה לעצמך, חייך למחר יוצאת בתך ומתענה, וכך היה, ולכך נסמכו שתי הפרשיות זו לזו: