מדרש שכל טוב, בראשית לד:ה

1ויעקב שמע. שהכל מרננין על שכם שפרץ גדירן של ראשונים:

2כי טמא את דינה בתו. לימד על גוי הבא על בת ישראל שטמא אותה, וכה"א וישפכו (את) תזנותם עליה (יחזקאל כג ח), וכתיב ויבואו [אליה] בני [בבל למשכב דודים] ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע [נפשה] מהם (שם שם יז), אבל בת ישראל שנקנית לבר ישראל הרי היא קדושה, שהארוסה קורין אותה מקודשת, וכשהיא נמסרה לו לחופה, הרי היא מכובדת על הכל, וזכר לדבר כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד ה), וכיון שנבעלת לו בטהרה ובמצוה היא מדבקת עמו, ולשון בעולה שהיא בעילויא, וכן אמרו רבותינו שהאיש תוהא אשתו עולה עמו בחיים ובמות ואינה יורדת:

3ובניו היו את מקנהו בשדה. בא ללמד כיון שגדלו בניו נהגו כבוד באביהן והם היו רועין את הצאן והוא יושב בישיבה:

4והחריש יעקב עד בואם. חסר ו', שתיקה גמורה, כמו שנאמר ואיש תבונות יחריש (משלי יא יב):