מדרש שכל טוב, בראשית לד:ז

1ובני יעקב באו מן השדה כשמעם. זה אחד מחמש המקראות שאין להם הכרע, דתנן חמש מקראות הן שאין להם הכרע, ואלו הן:

2שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם, ור' תנחומא מוסיף עוד א' כשמעם, באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים, וכן נפרשין כולן. ויתעצבו לשון צער, ודומה לו [בעצב] תלדי בנים (בראשית ג טז), ויתעצב אל לבו (שם ו ו), נעצב המלך (ש"ב יט ג), כי ילדתי בעצב (דה"א ד ט), וכל דומיהן:

3ויחר להם מאד. יותר ממה שחרה ליעקב על דברי לבן, שנאמר ויחר ליעקב וירב בלבן (בראשית לא לו), וכאן חרה להם יותר, כל כך למה, לפי שנבלה עשו בישראל, שהכל מנבלין את פיהם ומדברים גנות עליהם:

4בישראל. אלו הבנים:

5לשכב את בת [יעקב]. מפני שהוא חשוב ולשכב עלה כהפקר כבת שאין לה תובעין:

6וכן לא יעשה. אפי' בשאר בנות הדיוטות שהיו גדורין מן הערוה ואסורין ביפת תואר, עד שבא רשע זה ופרץ הגדר, ועליו ועל כיוצא בו נאמר, ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח):