מדרש שכל טוב, בראשית מז:לא

1ויאמר השבעה לי. אמר מכיון שאינך רוצה ליגע במילתי השבע לי בדיבור:

2וישבע לו. בדיבור:

3וישתחוו ישראל על ראש המטה. לקיים מה שנא' הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה (בראשית לז י). והיינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה:

4ורבותינו דרשו ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, שכיון שנפטר יעקב התחיל השיעבוד:

5ד"א למה פרשה זו סתומה, לפי שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו:

6ויקרבו ימי ישראל למות. זש"ה (כי גרים אתם בארץ) [כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו] (דה"א כט טו), ואומר (כי צל ימינו עלי ארץ) [כצל ימינו על הארץ] (שם שם), הלואי כצילו של אילן או כצילו של כותל, אלא כצל עוף הפורח, שהוא צל עובר, דכתיב (כי צל ימי עלי ארץ) [כצל ימינו על הארץ], ואין מקוה (שם שם), אין מי יקוה לחיות לעולם, אלא הכל מקוין למות, ואומרים בפיהן שהן מתים, וכן מצינו באברהם שאמר ואנכי הולך ערירי (בראשית טו ב), שהולך אני לבית עולמי ערירי, יצחק אמר למען תברכך נפשי בטרם אמות (שם כז ד), יעקב אמר אלכה ואראנו בטרם אמות (שם מה כח), חזר ואמר ושכבתי עם אבותי, מפני שאין אדם יכול לעכב את שעת מיתתו, וכה"א אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח (קהלת ח ח):

7ועשית עמדי חסד ואמת. אמרו רבותינו ז"ל גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שצדקה לעניים, וגמילות חסדים לעניים ולעשירים, צדקה לחיים, וגמילות חסדים לחיים ולמתים, צדקה בממונו, וגמילות חסדים בגופו ובממונו:

8אל נא תקברני במצרים. נא לשון בקשה, ולמה ביקש שלא להקבר במצרים, שנתכוין ברוח הקדש וראה שארץ מצרים עתיד ללקות בכנים, שלא יהיו הכנים מרחשות בגופו:

9ושכבתי עם אבותי. כל מי שנאמר בו שכיבה הניח בן כמותו, דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא (מ"א יא כא), למה נאמר שכיבה בדוד, ומיתה ביואב, אלא דוד שהניח בן כמותו ראוי למלוכה נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו ראוי להיות שר צבא נאמר בו מיתה, וכן ביעקב לפי שהניח שנים עשר שבטים כולם צדיקים והגונים נאמר בו ושכבתי עם אבותי, וכן במשה אע"פ שנאמרה בו מיתה, נאמר בו שכיבה, דכתיב הנך שוכב עם אבותיך (דברים לא טז), לפי שהניח בנים צדיקים ותמימים וברכם הקב"ה ברכה יתירה, דכתיב (ובני) [בני] משה גרשם ואליעזר, (ובני) [בני] גרשום [שבואל הראש ויהיו בני אליעזר] רחביה הראש, ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג טו טז יז), שרבו למעלה מששים רבוא, אבל שמואל נאמר בו מיתה, ולא נאמר בו שכיבה דכתיב ושמואל מת (ש"א כח ג), לפי שלא הניח בן כמותו, שנא' ולא הלכו בניו בדרכיו (ש"א ח ג):

10ד"א ושכבתי עם אבותי. לפי שאין ראוי לקבור צדיק אצל רשע, ולא רשע אצל צדיק, צדיק אצל רשע מצינו שיעקב צוה לבניו שלא יקברו אותו במצרים אצל הרשעים, ורשע אצל צדיק, דכתיב ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו [את] האיש בקבר אלישע [וגו'] ויחי ויקם (לרגליו) [על רגליו] (מ"ב יג כא), ואמרו רבנן על רגליו קם, כדי שלא ישאר אצל עצמות אלישע, אבל לא הלך לביתו שלא זכה לכך:

11ירויחו דורשי הפרשה, וסמוך לו פרשת חוליו של יעקב, שכיון שידע יעקב שקרבו ימיו למות, צוה את יוסף שלא יקברהו בארץ טמאה, חזר וביקש רחמים מלפני הקב"ה, שיתן עליו חולי, כדי שיהא מרגיש שעת מיתתו, ויצוה את בניו, מעולם לא חלה אדם, עד שבא יעקב וביקש רחמים שיחלה, אמר לפניו רבש"ע אדם מת בלא חולה, אינו מיישב את בניו, ואינו מצוה את ביתו, אלא אם בא עליו חולי מרגיש בעצמו ומצוה את בניו, ומיישבם, וייסורי החולי ממרקין עונותיו, וחוזר בתשובה, אמר הקב"ה כיון ששאלת דבר הגון, הריני מתחיל ממך: