מדרש שכל טוב, שמות יב:טז

1(ביום) [וביום] הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש. מקרא לשון ארעון, ארעם במאכל ובמשתה, וכן מפורש על ידי עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון [לו] כי קדוש היום לאדונינו (נחמיה ח י):

2קדש, קדשם בכסות נקיים, כי הא דר' יוחנן הוי קרי למאניה מכבדותא:

3יהיה לכם. אע"פ שאין לכם השגת יד, וכן מפורש על ידי עזרא כי חדות ה' היא מעוזכם (שם שם), ומפרשי ליה רבנן הכי, בני לוו עלי וקדשו היום והאמינו בי ואני פורע:

4כל מלאכה לא יעשה בהם. בין על ידי ישראל בין על ידי שלוחי גוים. אין לי אלא יום טוב הראשון ויום טוב האחרון שהם אסורים בעשיית מלאכה, חולו של מועד מניין, ת"ל את חג המצות תשמור שבעת ימים (שמות כג טו), מכל מקום, אלא מסרך הכתוב לחכמים להורות לך איזה מלאכה מותרת בחולו של מועד ואיזה אסורה, דכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים יז יא):

5אך (את) אשר יאכל לכל נפש. ריבה הדלקת הנר שהיא הכשר אכילה, ומיעט כיבוי הנר שאינה הכשר אכילה, ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד:

6לכל נפש. אפילו נפש בהמה במשמע:

7לכל נפש. אפילו כל שהוא שוחט אדם את הבהמה אפילו שאינו צריך אלא לכזית וכולה הלכתא כדמפורש בהלכות יום טוב:

8הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו, פי' כגון השחזת סכין וחטיבת עצים ודיכת דייסא וכיוצא בהן, זה הכלל כל שאפשר לעשותה מערב יום טוב אין עושין אותה ביום טוב, וכל שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב עושין אותה ביו"ט:

9לבדו. ולא מילה הבאה שלא בזמנה, שאינה דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:

10יעשה לכם. ולא לגוים, מכאן אמרו מזמנין גוי בשבת ואין מזמנין גוי ביום טוב, גזירה שמא ירבה בשבילו, והתורה אמרה לכם ולא לגוים, מביא נפשות בהמה שמזונתן עליך, שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים יא טו), והדר ואכלת ושבעת, ומפרשי רבנן דאסור לאדם שיסעוד עד שיתן מאכל לבהמתו, וכתב בקבלה יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י), ומוציא אני את הגוי שאין מזונותיו עליך, דכתיב וחי אחיך עמך (ויקרא כה לו), אחיך ולא גוי, ואומר או מכר לנכרי (דברים יד כא), במכירה ולא שאתה חייב ליתן בו במתנה. הן אלה שתותי בנייני הלכות ימים טובים ועליותימו ופתחימו ומנעלימו גרורים וסדורים בחיבורי אשר בשכל טוב הספר הנכבד הזה על פרשות המועדות אשר בסדר אמור אל הכהנים, בדרך קצרה לפי הישג הדעת.: