מדרש תנחומא, בלק יט

1וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְגוֹ'. רַבִּי יוּדָן אָמַר, רָאשֵׁי הָעָם תָּלָה, עַל שֶׁלֹּא מִחוּ בִּבְנֵי אָדָם הַמְיֻחָדִין כַּשֶּׁמֶשׁ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, לֹא תָּלָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הוֹשִׁיב לָהֶם רָאשֵׁי הַסַּנְהֶדְרָאוֹת וְיִהְיוּ דָּנִין כָּל מִי שֶׁהָלַךְ לִפְעוֹר. אָמַר לוֹ: וּמִי מוֹדִיעוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מְפַרְסְמָן, כָּל מִי שֶׁטָּעָה, הֶעָנָן נִקְלָף מֵעָלָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עָלָיו בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִים מִי שֶׁטָּעָה וְיִתְלוּ אוֹתוֹ. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו וְגוֹ'.